שירים

זה התחיל מראש השנה שעבר,
שבני החמוד עם תרמיל וקלמר
לכיתת בית הספר צעד בגאון,
"סוף-סוף נגמר החופש ונלמד היום."

איזה בּאָסָה ואיזו אכזבה
כאשר המורה בכיתה התייצבה,

והודיעה שהיום במקום לימודים,

נכתוב מה עשו בחופש הילדים.

אחרי שהגשתי לה את החיבור,
חשבתי לתומי שיתחיל איזה שיעור.
אבל לא, המורה רק חילקה דף נייר
ואמרה: "על זה אני אסביר לכם מחר."

למחרת היא באמת הסבירה,
שממחר חופשת החגים הגיעה
ובחנוכה תהיה לנו עוד חופשה
ובינתיים קצת נקשט את הכיתה.

לפני החופשה הספקנו עוד
יום ספורט, אבל בלי הבנות
גם היה יום גיבוש והתלכדנו,
אבל ללמוד עדיין לא הספקנו.

נגמר החופש וברגע האחרון
הודיעו בטלוויזיה ובעיתון,
שהמורים החליטו ממחר לשבות
ועם הלימודים נצטרך קצת לחכות.

אחרי שבועיים נגמרה השביתה
וכבר הגענו לחופשת חנוכה,
חילקו לנו עוד פעם דף חדש
ובו תאריכים מתי נלמד ממש.

נרות חנוכה כבר כבו מזמן
אבל המנהל שלנו כזה עקשן
ובמקום שסוף-סוף נתחיל ללמוד
הלכנו לאודיטוריום, זה קרוב מאד.

השמיעו לנו קונצרט של מוצארט,
שיהיה בריא עד מאה ועשרים
וכולנו ישננו שם שנת ישרים,
בסוף היום הודיעו שמחר לומדים.

למחרת בכיתה הופיעו שתי שוטרות
ואמרו שנלמד איך רחוב לחצות,
נלקחנו לכביש עם חליפות צהובות
במעבר חציה לעצור את המכוניות.

כשחזרנו עייפים ומזיעים לכיתה,
הודיעה לנו המורה שמחר יש הצגה
וכששאלנו מתי כבר נלמד גם חשבון
ענתה: "אם יישאר זמן אז בסוף היום."

אבל לא נשאר להם זמן ללמדנו,
ללמוד מקצוע שחשוב בשבילנו
ולמחרת יהיה איזה טיול בטבע
וביקשו שלא לאחר ולבוא בשבע.

וכך נמשכו הלימודים משך כל השנה
חיכינו מהמורה רק לתוצאות הבחינה,
אז מה הפלא שהציונים היו בושות
ונוכחנו שממש ללמוד, זה רק בחופשות.

פורים ויום העצמאות כבר מתקרבים
ובכל פעם זו חופשה לשלושה ימים,
אבל בקרוב חופשת פסח הארוכה
ושנחזור נוכל לספר למורה איך היה.

אחרי פסח חילקו לנו תעודות
והמורה אמרה שאלו התוצאות
וכך ידעו איך הייתי בלימודים,
שכמעט לא התקיימו ברוב הימים.

נשארו רק חודשיים לחופש הגדול
ובינתיים חג שבועות ושוב נסבול,
אבל ניצלנו, העירייה יוצאת לשביתה
וכמה ימים לא יהיו מורים בכיתה.

איזה מזל שהחופש הגדול מתקרב
ונוכל באיזה קייטנה להתייצב,
אולי שם נלמד משהו חשוב
זה לא מצחיק, זה ממש עצוב.

זה נקרא: סיימנו "שנת לימודים"
וכך הילדים שלנו גדלים,
בין חופשות ושביתות מגדישים
רק כמה ימים של לימודים.