שיר ללא סוף

אני בא ממקום כששמש שוקעת

ציפורים נודדות יורדות לקנן

אני חוזר למקום כשהרוח נושבת

לוקחת עימה מועקה שבלב

בעוברי ברחוב אני לא מספר

הלכתי רחוק לא אחזור די מהר

לקחתי עימי ספסל מתקפל

אשב ואנוח ואולי לישון גם ארצה

בליל כוכבים התמקד באלה

הזוהרים וקורצים כאומרים

היי חבר בוא נשב ונדבר

באחד הימים לפני בוא

לאות תשישות חמה

והזעף לנקודת אל חזור 

אפגוש רב הפוטר חלומות

אפרוס לפניו חלום שאבד 

אולי יצליח להציל מה שנותר

(תזכורת זה רק שיר)