עינייך השואלות

כשהאור חרך נתיב בשאלות

ניעורו  שדי השאול

זעם

במקום בו פגשה האכזבה את המציאות

הגעגועים נשבו בחמת שטן

הומים כשליחי קיסר- "נוצחת "

הייתה האהבה במיטת הברזל הצרה

המזרן שאצר סודות בשתיקה

שיח הצבר שנשקף מהתריס השבור

ועינייך-

שואלות, שואלות

כמו עת נטרקה הדלת ללא שוב

בסמטאות כבר נשבו רוחות סתיו

המדרכות בכו את מות העלים

"גם העלים הקדימו למות השנה"

כך, שח לעצמו

ואבד.

גשמים כבדים ירדו כול החורף,

כמו לנקות.