מכתב מאחר לאוקטובר אבוד

ראו,

הינה שוב אנו מול האבנים השותקות

פצועות המילים, דהויות השמות

כן, אנו שוכחים כבר שמות משפחה וכינויים

לא בטוחים במועדים, מקומות

אך אנו לעד- עם הדמעות

כמו מעולם לא חזרנו משם

מהדם, העשן, הקולות, המתים

כן, כבר  בגרנו לא מעט

גם אהבנו צחקנו והיינו, חיים

אך נותרנו חרוטי מכוות אוקטובר- לעולמים

אנו לא נפגשים עוד כמו פעם

מצעדינו כבד ואיטי יותר

כן, אנו גם מחמיצים ימי זיכרון

הדמעות נותרות לא פעם יבשות

כמו אלה שהשארנו לעד- בחולות

לא פעם אנו מועדים ונופלים

על מילים, מקומות, שמות

כן, הרעש בנו עדיין מחריש אוזניים

כמו נבקעו שוב, הסדקים בשמים

והצעקה השותקת- כואבת שבעתיים

פנים הולכים ונשכחים, מטשטשים ובנו,

צער יתומים אבודים

לילה יורד על אבנים לבנות

ואנו, לבושי אשם אוקטובר - בלבבות

עם ערב, חזרנו לא חזרנו מבית העלמין

במערב, נצבעו השמים - בפסים אדומים.