"הבא בתור, בבקשה"
עור ברווז מקשט את שערותי, ההתרגשות מבעבעת בתוכי כמו צרבת לאחר ארוחת שישי.
"חתמת על המסמך?"
אני מהנן בנחרצות, אבל הראש לגמרי לא שם, הוא משתולל ומתפקע כמו תת-אטום סורר.
"אתה יודע באיזה חור שחור אתה רוצה להבלע?"
ידעתי מאות פעמים, כבר תכננתי ושינתתי את היעד שלי כל כך הרבה פעמים שהטלת
מטבע הייתה נחשבת להחלטה מושכלת מצידי. ההחלטה להבלע בחור שחור הייתה נטועה אצלי
מילדות אני מניח, אבל המחשבה באיזה חור שחור להבלע העסיקה אותי במשך שנים. מאז "הגילוי"
וחוק היסוד " זכות האדם לנסיעה לעתיד", בני האדם מבלים את מרבית
חייהם בשאלה האם להבלע לחור שחור, ואם כן לאיזה?
ידוע שבחור השחור הזמן זז לאט יותר מבכדור הארץ, וכש"הבלאקאונאוט"
הראשון, לואי יאנג, הצליח להיכנס לחור שחור, כשיצא ממנו וחזר לכדור הארץ חלפו מאה
שנים, בעוד שהמסע שלו ארך שבוע בלבד. כשהגיע עם הבשורה לעתיד החלה המפכה היאנגית. בעזרת
הטכנולוגיה המתקדמת, הצליחו המדענים להפוך מסע לחור שחור שנחשב לניסוי כושל עד
חזרתו של יאנג, לנגיש לכל אדם. היום במקום חופשה לאחר צבא במאדים או בנוגה, אפשר
לנסוע לעתיד, מגניב לא?
אז זהו שלא. מאז שהמדענים הצליחו למפות את כלל החורים השחורים בגלקסיה
הגוגלית, התגלה שכל חור שחור פועל בהקפאת זמן שונה, כך שלא רק שניתן לנסוע לעתיד,
אלא לבחור לכמה שנים אתה רוצה "להיבלע".
כמו סבתא ליאן, שרצתה ממש לראות את הנינים שלה בעודה בחיים, אז היא "נבלעה"
בחור שחור של 5 שנים, וחזרה לבית עם 4 נינים חדשים לתת להם שוקולדים ושבבי קוונטום
לתינוקות. לצערה לאחר זמן קצר החליטו מרבית מנכדיה להיבלע בחור שחור ל5 שנים בעצמם
עם כל המשפחה בשל מחסור תעסוקה קשה בשוק החלליות, וכשחזרו היא כבר נבלעה על ידי האדמה
ושוק החלליות לא התאושש כלל. או כמו דוד ליאו, שהתגלתה אצלו מחלת הירח, מהנופש
האחרון שלו מהעבודה. הוא נבלע על ידי חור שחור ל20 שנה, לפני בערך 10 שנים, בנתיים
כבר מצאו תרופה למחלה, כך שהחזרה שלו צפויה להיות שמחה מהולה בעצב על כך שבחר בזמן
רב מידי. וכמובן יש את יוס', שתמיד היה הרפתקאן חסר תקנה, נסע לחור שחור הגדול
ביותר הידוע לאדם, 312 שנים. מטורפת המחשבה שהוא יחזור לאנושות שונה לגמרי, המוח
נטרף, אבל ככה יוס', כמו לא מעט אחרים שהתגלקס להם המוח לאחר טיול טריפים על
הטבעות של שבתאי.
"סליחה אדוני, אתה מעכב את כולם. אתה יודע לאיזה חור שחור את רוצה להבלע
או שאתה רוצה לצפות בסרטון הדרכה נוסף".
נבעלתי במחשבות, וחוסר הנימוס של הפקיד השחור ברגע משמעותי שכזה בחיי גרם
לי לפלוט בעצבנות, "23"
"23? אתה בטוח שאתה לא רוצה לראות סרטון הדרכה נוסף, אתה גם צריך אישור
מההורים ומפסיכיחור לשם כך".
"אני בטוח", אמרתי בחזה נפוח כל כך שפיטמותיי כמעט התעופפו
באוויר. "ויש לי את כל האישורים"
בהתחלה היה זה 4, החור השחור הפופולארי ביותר, למה? אין סיבה אמיתית מלבד כמה כוכבות וכוכבים
שבחורו בחור השחור הזה, והפכו אותו לבולע האטרקטיבי ביותר בשביל החלב. ואז שיניתי
ל7 כמו לי-צדק, בת דודה שלי מצד האבא שנבלעה ל7 שנים כמחאה על 7 פלאי יקום שנלקחים
מן האדם הפשוט למען תאגידי חלל תאבי בצע. אפילו היה רגע ששקלתי להצטרף ליוס', אבל
זה היה שיגעון חורי לרקע קט.
"אם כך, הנה המסלול שלך, שיהיה לך בהצלחה".
מסלול 94359435 עמד מולי מואר בירוק זוהר, "העתיד כבר כאן" מופיע
מתחת למספר, ודקות ספורות עמדו ביני ובין העולם בעוד 23 שנים. הפרידה הייתה קשה,
אימא בכתה, אבא חיבק ואמר שבטוח נפגש, בקריצה. הם קודם צריכים לחכות ולראות אם גליקסי,
אחי הקטן, יחליט גם הוא להבלע, ואם כן לכמה זמן. ככה ההורים של היום, בוחרים את
החור השחור לפי הילדים שלהם. ואנחנו הדור השני לחור השחור, רוצים לראות עתיד בשביל
עצמנו, אגו-נאוטים כבר קראו לנו בתקשורת. לא משפחה, ילדים, כסף או קריריה, אותנו
מעניין רק העתיד.
המסלול שינה את צבעו לשחור, הוא מוכן לבלוע אותי, ואני מוכן להיבלע, או שלא
ממש, או ממש לא, פתאום חרטה עולה, אולי 23 זה יותר מידי, אבל אחרי הצבע השחור אין
חרטה, רק עתיד.
אז למה 23? כי זה המספר של מגניפיסנט ג'ורדן, נצר לספורטי העל ממשפחת ג'ורדן
האלמותית ושחקן הספייס ג'אם הטוב בכל הזמנים לדעתי.
אמרתי לכם שעדיף היה להטיל מטבע,
לא?
נבלעתי.
