תַּעַר הַנָּזִיר

הַיּוֹם הֵגִיחַ כְּמוֹ טוֹרֵף

קָשֶׁה וְאַכְזָרִי

וְעִם שְׂרִידֵי תִּקְוָה בֵּין שְׂפָתָיו.

הַבֶּטֶן מְלֵאָה עֲדַיִן בַּחֲלוֹמוֹת

כְּאִלּוּ אֶתְמוֹל הָיָה שְׁאֵרִית חַיַּי.

כָּל הַזָּהָב צוֹלֵל בַּיָּם כְּאָדָם שֶׁמָּאַס בַּכֹּל.

הַיֵּשׁ עוֹד תּוֹעֶלֶת בַּשִּׁירָה?

בְּאִרְגוּנָן הַקַּפְּדָנִי שֶׁל מִלִּים

כְּמִצְעָד קְבוּרָה

בַּשּׁוֹקוֹלָד הַדִּיסְקְרֵטִי שֶׁל הַהִנָּזְרוּת

שֶׁסּוֹפוֹ מְרִירוּת.

בֵּין הַכּוֹכָבִים יֵשׁ חֲלָלִית אֲבוּדָה

וְכוֹכָב שָׁבִיט שֶׁמְּחַכֶּה לָהּ.