האומץ לשנות

אומץ לשינוי

זהו עד פה,עד לכאן.
ביום זה, בשעה זו של אמצע הלילה
קיבלתי החלטה, מבחינת,  כמעט גורלית,
מבחינת הסביבה, זאת החלטה שגויה
מרגע זה לא רוצה יותר לחשוב על מה יגידו,
מה יגידו בני משפחתי,חברותי או ילדי.
ברגע זה החלטתי לא עוד ישפיעו עלי ,

 אם,להחליק ,לתלתל ,לקצוץ או לצבוע את השיער,
אם לפיין באקדח חשמלי שרועם ורועש,

מפחיד אותי מאד
אני רוצה להשאיר את שערי כמו שהוא

, פרוע חופשי ומאושר. לא אצבע יותר את השיער,

די לעבדות ולהתמכרות ,

די לזמן המבוזבז של לחכות שלצבע יהיה מקלט בראש,

ואז לחפוף ולהוציא מהראש הבוץ.

ואז אחרי שבוע יתחיל שוב

לבצבץ האפור והלבן. 

הרוחתי ביושר את הזמן ואת הלבן.

זהו ,זה עכשיו הזמן שלי,

מה שבא לי ואיך שבא לי.
די להשתעבדות איך להיראות

די לסגידה   לרזה,  צעירה ויפה ,.

אין לי בעיה עם הגיל השלי,
יש לי בעיה עם הזיוף של החברה-

"את נראית נהדר ,ותמיד ,לגיל שלך",
"לא רואים עליך שאת בת....".

בטח עשית ניתוח או מיתוח..

אז לא עשיתי, ניתוח ,מיתוח  ולא מילוי -

זאת אני עם הקמטים ועם השקעים הצבעונים

  מתחת לעינים.

אני מסתפקת בלהיות אני בתוספת אמא וסבתא  ,

אני משקיעה בנכדי במקום במספרה או במכון יופי.
משקיעה בחברות מענינות ,מצחיקות, חביבות

שאוהבות אותי, כמו   שאני נראית, מבחוץ ומבפנים.

אני רוצה להיות אוהבת ונאהבת בזכות אני פנימה

ולא בזכות בגד, תספורת ,איפור או צבע שער
זאת הסחורה, יש קונים, טוב,

אין תבצעו פניית פרסה וחפשו את הרצוי

במקום אחר לפי הזמנה
לא רוצה להיות המושלמת,

כמו אמא אדמה,טבעית,

להיות  בן אדם,  להיות אשה ,

אמא  וסבתא יפה בפשטותה ,

להיות אני כמו שאני ,

כמו שהטבע ברא אותי לא מסוידת וצבועה,
במחשבה שנייה ,

אולי בכלל אעשה קרחת ויראו לי את הפדחת

ואת מה שמתחת?,
עוד לא החלטתי,  אולי  אצבע לירוק, סגול ,

או כחול, ושמא אלך  עם כובע או מטפחת צבעונית ....
די ,להתלבש,להתקשט ,להתהדר למען החברה.
לי טוב כמו שאני ,גם אם אני לא אגדה

אלא אגודה של גוף ונשמה.

מי אם לא גבר אמר:

"מה שלא עושה הטבע עושה הצבע:

"והלבוש עושה את האדם:

מה רק הלבוש ולא האישיות והאופי

ומה עם הפנימיות?
אבל האמת?    אין לי אומץ למרוד.

די מחמיא לי שאומרים  שאני נראית צעירה,

אולי גם אני כמו החברה צבועה-

כי צבע בשיער אני שמה

אז המסקנה-

אנחנו מתייפות בעיקר למען עצמנו.