גלימת הלילה

גלימת הלילה באה אלי בגלים

מאירה מקומות נדחים בנפש

הומה כיונה בשובך לא לה.

ולפעמים יד מושטת לקראתי

אוהבת ומסורה .

מפרה נדרים ומעצימה רגשותיה.

בקיני יושבת ממתינה

לגבעולי הזמן שישוטו כסירה

במורדות החיים.

פרחים שקטפתי לא נבלו בי

אלא העצימו פריחתן בשלל צבעים.

הזמן כמאהב חד לי חידות.

והחיים זורמים כנהרות איתן

שופעים זרמים תת קרקעיים.

בין סכנה להנאה הגבול דק.