פשוט ודיי

בגיל 24 בחרתי להוריד את המשקפיים ולהתחיל לראות באמת.

להתחיל לראות את כל המגבלות שבי,

להבחין בכל מה שלא בסדר מעיניים אחרות,

לשים לב איפה אני טובה פחות – ולמה.

ואת אלו? לאהוב בלב שלם.

בגיל 24 פקחתי את עיניי והבנתי.

הבנתי שביטחון עצמי מתחיל מבפנים,

בעומקי נשמתי קלטתי שאני הרבה מעבר למראה חיצוני.

וכל אותן פעמים שנשברתי על כל פגם שבי,

וכל אותן פעמים שנפלתי מכל כאב שבי,

וכל אותן דמעות שזלגו מהכעס אצלי –

כולם היו שווים את זה.

בגיל 24 לקחתי צעד ועשיתי בחירה.

בחירה שהשפיעה על כל רמ"ח איברי.

התחלתי לצעוד לעבר בית טוב ומכבד יותר.

והבית הזה הוא אני,

וכל ממדיי.

המבנה הזה הוא ליבי,

וכל עורקיי.

ונמאס להסתכל על אנשים מבחוץ עם דעות שיפוטיות

ונשבר כבר להתפתל על כל מילה ריקה מתוכן

ומאסתי כבר להסתכל במראה בלי להבחין ביופי.

כמה פשוט.

פשוט ודיי.

זה הזמן להתעורר.

ובגיל 24 התעוררתי והבנתי – מי זאת גלי באמת.