דוור של אש

ביקשו ממני לכתוב שיר על געגוע

ראיתיך, והינה את עולה כשבע הטובות

הלל פלאות אישה בצאתך מרחצה

בוהק טללי המים קינאתי בגופך

הניחוח הנפלא, נופי עירום בשרך

אוסף את הדמעות העצורות

עת חשכה יורדת כשאריות קפה

בקרבי רוחות עבר ככלבים משוטטים

כורע מול כיסא חסר רחמים של זיכרונות

יום קר, ראוי לעמוד הקלון של אהבות אבודות

אי אז היית לי הפתעה, כסוכריות האניס

פתע החריפות בהתעלות התשוקה

עת מתעצם הקול הגדול

הולך וגובר עדי, הלל נרצה

עתה, חומק הגעגוע, מבויש ושדוד

ממאן מחזירי אהבות

לא פעם, מופיע הגעגוע כנביא זעם נשכח

כפאת שדה בחיי, לקט עשבי פרא

דם איזבל חותם חתום במגילת אהבתי

מבקש לשכוח, להותיר הרוח הקרה בחוץ

לטרוק זו הדלת

תמיד יהיו שדות הדבש והחטא הטוב

היותך דוור של אש אהבה בנתיבותיי

האור הגדול הנח על פנייך, עת תשוקה

את לי, כתער החד

עת חוזרים גחלי הגעגוע- אכזר.