צַלְמוֹ שֶׁל הַפַּרְפַּר

 לפדריקו גרסיה לורקה

נֶאֱמַר: הַמִּלְחָמָה יָצְרָה אֶת הָאָדָם.

הָאֲרוֹנוֹת הַקְּבוּרִים בַּחוֹל הֵם דֶּשֶׁן

לְעָתִיד, לִמְכוֹנוֹת, לַחֲלוֹמוֹת.

הָאֹפֶק הוּא דֶּלֶת סְגוּרָה.

תִּשְׁלַח אֵלֶיהָ אֶת יָדְךָ - וְהִיא תִּתְפּוֹרֵר.

אֲנִי שָׁר לְעֵת, אֲנִי מִתְאָבֵּל לְעֵת

מְקוֹנֵן עַל הַדְּמָמָה הַפּוֹצַעַת אֶת מַחְשְׁבוֹתַי

הַיָּמִים הֵם חֵץ לְלֹא לוּחַ מַטָּרָה.

הַמֵּתִים הַקָּמִים לִתְחִיָּה מְקַלְּלִים אֶת בּוֹרְאָם.

רוֹצֶה הָיִיתִי לְהִבָּלַע בֵּין שְׂפָתַיִם פְּשׂוּקוֹת

לִהְיוֹת יָרֵחַ בּוֹכֶה בְּחִבּוּקָם שֶׁל שַׁדַּיִים.

מִתּוֹךְ הַהֶרֶס, גֵּאוּת

מִתּוֹךְ הַפֶּצַע, זֶהוּת.