פרידה

הפנים שלו התעוותו לכלל חיוך

שאמר  'תודה' .

ושפתיו   הוסיפו בלי מלל:

'אני עדיין כאן'.

בינתיים.

קודח בדמיון -

כשהנחש כרוך בין  רגליו

והנשר  מעופפ  מעל ראשו

אבל עכשיו רואה רק מה שלפניו:

ומלפניו הומה הים , רוגש בשצף גליו מסתחרר אל מול השמש השוקעת

וצבעי הים  משתעשעים בגווני השקיעה , מחליפים צבע וברק אל מולו

 והוא פוסע בשקט אל האופק-

 להתחבר אל היופי המשכר,

אף שלא  חשוב לו  מה ילד יום המחר

וכבר שכח את אתמולו

אבל עכשיו כולו אומר תודה

על מה שיש,

על מה שהיה

והוא ממשיך –

לצעוד על פני המים

עד שיפול  שדוד.

במחול סערת הגלים.

כרצונו.

.