אריאל בן ציון ב'

והנה לא ארכו הימים ולא השנים ועבר אך חודש ובן ציון מילא כרסו בגמרא ובפוסקין ובמיני גפילטע פיש ובילקעלך ובמיני מאכלים פולניים משל ורשא וקרקא וקאליש ולמד להפטיר ביידיש ולהיאנח בלשון אבות זו.
והנה בערב אחד, בא לו המשגיח ועבר בין חדרי התלמידים והנה ראה אור עששית קדום משבעת ימי ראשית בוקע מכיוון החדר של אותו בן ציון. והנה הציץ וראה את אותו אחד קורא ומקרא בספרו של הרב קנא "לשוטים בעיניכם" ומיד הצטעק אותו משגיח הקרוי רב שמלקע ובעט באחורי ושל בן ציון וקרע ממנו את הספר ואמר:
"הוי לעוכר ישראל נדמת! שהרי קראת בספרו של אותו מורד שנתגרה באומות העולם ועלה בחומה והפר נדרי ואיסורי וחבר לאותו בעל ציונות!. כך לא מתנהג חסיד גור, כך מתנהג חסיד גורנישט!"
"איזו חומה? " השיב בן ציון "שהרי כתובים שם דברי חכמה!"
"איזה חכמה!" נשף רב שמלקה. ועוד באותו לילה הצטווה בן ציון לצרור את חפציו. להזדכות על הספודיק היקר ולעזוב את הישיבה.

"סניף תנועת קנא" היה כתוב על גג הבנין הרעוע ששכן באחד האיזורים המפוקפקים בעיר.
בן ציון שירך את צעדיו לסניף ששכן בבניין מטונף ושורץ עכברושים. הם הציעו לו מקום במיטה מעופשת עם שק"ש. יחד איתם היה יוצא להדביק כרזות ולצעוק ססמאות. באותו זמן שהה הרב קנא בארצות הברית ולא יכל לראות את בן ציון ולהחליף איתו מילה או שתיים. כשנודע שהרב קנא נספה בתאונת מסוק ליד אום אל פאחם חבר איתם בן ציון להפגנה ולחגא של זעם בחוצות ירושלים. אך מיד הבין שאין זה כך וששנה היה מחוץ לבית אביו ואמו בעיר הדרומית ויש לעשות לביתו ולזנוח את עסקי קנא ושות` שהרי עניי עירך קודמים, אלא שהוריו לא היו עניים והם השכילו להבריח מרוסיא זהב וכסף ואבן פיטדה כמו שכתוב: "ויקחו לי תרומה" אלא שהוריו של בן ציון לקחו את התרומה לעצמם.ואת אוסף הבולים הותירו לבנם בן התשע עשרה.

באותה שנה הוקמה תנועה בשם "ארץ מכורה" תחת מנהיגותו של אסא עמיקם שהיה בזמנו אלוף פיקוד צפון. תנועה שחרתה על דגלה חילופי אוכלוסין ומלחמה בעד ארץ ישראל השלמה ואילו בן ציון מצא את עצמו משוטט בסניפה אנה ואנה. ומדבר עם ז`ק בוקאי שהיה ראש הסניף וכשלא היה בוקאי נוכח בסניף היה בן ציון מדבר עם יהושע בלאקי שהיה עולה חדש כמוהו.
ובן ציון היה חשוך עבודה ובעת שאסא עמיקם בא לעיר הדרומית הוא התגייס לטובת בן ציון והלך עמו מלשכה אחת למשנה על מנת שתימצא לו עבודה כאוצר מוזיאון -משרה מאוד שכיחה באותה עיר דרומית.
ולז`ק בוקאי נמאס מטורדנותו של בן ציון והיה מצעק עליו ומצווח עליו רבות שהרי אותו בן ציון היה מחתים אנשים לעצומה של טרנספר לערבים והיה מאוד קיצוני בדעותיו, עד כי לא התאים לרוח "ארץ מכורה"

שנה אחרי זה, כשעזב את ארץ מכורה. מיאן בן ציון להאמין כי אין בעיר הדרומית ולו מוזיאון אחד לבולים.
יום אחד פתחתי את עיתון "שמונה" ובו גיליתי את תמונתו של בן ציון תחת מחזיק שלט בינוני ליד העיריה עם הכותרת:
"מר בן ציון שובת רעב למען פתיחת מוזיאון בולים"
- - - - - - - -

מסעודה בעלת הסעודה, כך קראו למסעודה ביטון שהייתה בעלבוסטה ומשבירה שולחנה לכל רעב בביתה אשר באחת משכונות העיר.ארוחה שכוללת קוסקוס כיד המלך עם מחשי שעשוי ממעיים של פרה ומעקודה בטטה מפירה תפוחי אדמה. ריאות בקר ברוטב עגבניות ותמרים ממולאים במיני סוכרין ודבשין וכרעה מזוטה, וזיתים עם עוף ותפוחי אדמה בטאג`ין וכל טוב הארץ ובעלה המסכן זגגה היה סוחב כל יום שני סלים מן השוק העירוני ושובר את הגב שנאמר "גב אל גב יסחב" תנו רבנן לא אישברו אלא תשברו, קפד ראשו -היום תאכלו ממולאים.פעמיים היא נבחרה להיות אם השנה בשל כך והיא התגאתה בארבעת ילדיה: בבר, ז`וז`ו, סולטנה ופרוספר. האחרון שימש זה מכבר כחבר מועצת העיר מטעם הליכוד והביא לה הרבה הרבה כבוד וגם הרבה סועדים לבית הרעפים של הסוכנות ברחוב מגידו חמש. בית שאותו שכרו מאז שנת חמישים ותשע מתי שעלתה היא ובעלה זגגה מהעיר קזבלנקה.

והנה ישבה מסעודה אחרי יום עבודה וצפתה בטלוויזיה והנה ראתה בחדשות כתב ובה איש רזה מאוד שובת רעב מול העיריה והנה לפתע ראתה את בנה פרוספר מגיע לעיריה והנה נתקל בבן ציון השובת ובן ציון חסם את דרכו ופרוספר נתן לו לטמה והדף אותו והמשיך בדרכו ובן ציון נפל לארץ ואף אחד לא התייחס וכתב הטלווזיה סיים ואמר:
"אכן תמונות קשות"

ומסעודה נרעשה ומיד הרימה טלפון לפרוספר וכך אמרה:
"יא לא מתבייש! ככה אתה מתייחס לרוסי הזה? אתה רוצה שאני אכנס בך? ככה גידלתי אותך? יא אבו נפחה !"
ופרוספר נרעש מן המתקפה של אמא שלו ואמר:
"אבל האהבל הזה חסם לי ת`דרך!"
"לא אכפת לי אהבל או טמבל! אתה צריך לעשות לו כבוד. אתה נבחר ציבור באמונה ולא בזכות הקשרים או הקוסקוס והמחשי שלי..."
ופרוספר שתק כי לא רצה להתחצף לאמא מסעודה והיא הסבירה לו בדיוק בדיוק מה לעשות.

ובואתו הלילה לא יכלה מסעודה לישון שהרי ריחמה על הבחור. והיא קמה באמצע הלילה. אמרה כמה דפים של תהלים נישקה את התמונות של הבבא סאלי והבבא חאקי וסבא שלה ורבי מאיר בעל הנס כמידי יום ימים ימימה. ומיד הוציאה מהמקפיא עוף ומחשי וקוסקוס ומופלטה והתחילה לעבוד.

ובן ציון קדח מחום ושכב על הרצפה ליד העיריה כמו הומלס המחזר על הפתחים ומבקש שקל או שניים והחום חום יוני והוא כמעט קודח ורצה לשבור את הצום אבל לא היה לו כסף אפילו לארטיק.
והנה פמליה מגיעה ופרוספר, זה שדחף אותו הגיע עם חליפה ועניבת פרפר ומיד ניגש עם חמש עשרה צלמים ולבש חיוך מזויף שנאמר "הווי מקדים שלום לכל אדם"
ומיד כמה פועלים הקימו אוהל גדול ושמו מיטה והכניסו את בן ציון ופרוספר בתור במאי אמר:
"אקשן!"
וניגש אל בן ציון:
"שלום בן ציון. אני מתנצל על התקרית. יש על מה לדון לגבי מוזיאון בולים. אתה יכול לשבור את הצום!"
"באמת?" אמר בן ציון
"כן" אמר פרוספר בחיוך מזויף והוסיף " אמא שלי הכינה סעודה כיד המלך"
ומיד באה מסעודה עם שני סלים ופתחו שולחן עם כל המעדנים שנאמרו לעיל ובן ציון נראה כמו גרוגרת דרבי צדוק מרוב רזונו כאותו חתול, זר ומוזר. "גרוגרת דרבי צדוק". תאנה יבשה, צמוקה, מדולדלת, שטעמה החמצמץ עובר כחוט השני בפרקי החורבן השונים. כמעט  תואם את מראהו הכחוש של רבי צדוק, שכל מה שאכל – היה נראה מבחוץ אך  מיד ראה את המחשי ואת הכפיתות והמטבוחה וקיבל תאבון רב ומיד אמר:
"חן חן"
"אתה חבר מרכז ליכוד?" שאל פרוספר
בן ציון ראה את האוכל ואת היחס החדש וקצת חשש ומיד אמר:
"בקרוב בקרוב!!!"
ומסעודה באה ונישקה אותו ואמרה:
"קום קום יא איבני ותאכל!. רק מסעודה תרחם עליך"

וכך שבר בן ציון את שביתת הרעב בזכות טוב ליבה של מסעודה המשבירה מזון לכל חי וגם זכה לקבל מקלט בשכונה בעיר הדרומית למען יפתח שם מוזיאון בולים. אך זהו רעיון לסיפור אחר.