וורקיאהט - לבמת הדיון של נורית ליברמן

וורקיהאט

היא מביטה בי בעיניה השחורות משחור

חיוך פרוש על שפתותיה.

באמהרית – וורקיהאט

בעברית – רקיע.

היא מביטה אל השמים

שם מסתתר אלוהיה

מדברת על החיים ועל המוות.

אצלנו חד המה, אומרת

זוכרת את אותו הכפר

שם, ליד אדיס אבבה.

אמא יולדת אח חדש למשפחה

באותה מיטה בה נפטרה סבתא

חיים ומוות בכפיפה אחת, אומרת מחייכת.

ואני חושבת על מימי שלי מהספר "שושן צחור"

על המזרק בידו של בנימין

על השקיעה בוורוד

על אהובה יחידה

על הבחירה שלה עבורו.

ואני יודעת

כי בחיי אין מימי שכזאת

אמיצה שכמותה

אך יש לי אותי.

ואני בוחרת לחיות את חיי במלואם

בידיעה ברורה כי "הוא" שם.

עיניו שחורות משחור

חיוך פרוש על שפתותיו.

הוא זה שייבחר מתי ואיך

אך אני זו שבוחרת

את הכאן ואת העכשיו.

מתעוררת.