לובה הקופאית.

קשה, קשה ללובה וקשה גם לי

לה עם הקונים ולי עם כספי,

אבל מה לעשות, אלה החיים

קונים וקונים והרבה משלמים.

מזל שיש לי כרטיס אשראי,

כי לשלם במזומן לא כדאי

והרי לובה נותנת בתשלומים

בלי ריבית, לשלושה חודשים.

ידוע שללובה יש לב זהב

 ולא שמו אותה בקופה לשווא,

היא מתייחסת לקונה בהבנה

כאילו כל הסופר הוא שלה.

היא רק קצת מתעצבנת

ולפעמים אפילו רוטנת,

אם איזה פריט תעיז להחזיר

מיד לובה מתחילה לשיר:

"אמרת לא רוצה? בחזרה?

אני בבית, אין עבודה?

לובה קשה, מנהל אומר

לובה בבית, מיד ומהר."
 
"ב...סדר, יופי, רוצה? לוקח ?
מנהל לא כועס, לובה שמח
לא יודע שפה, טוב בישראל
יש עבודה, לובה לא מקלל."

"רוצה? יש מבצעים מתנה
שניים+אחד כאן בקופה,
מה? לא רוצה? לובה עצובה
 מנהל כועס, אין כסף בקופה."  

והתור מתארך ואני המום
הרי לא עשיתי ללובה כלום,
למה שמו בלונדינית כועסת
 שבצעקות על העצבים מטפסת.
 
אני אצל לובה יותר לא קונה
שהמנהל ישים מי שהוא רוצה,
אני אקנה בסופר עם קופאית
שחרחורת עם מבטא בעברית.
 
חיפשתי סופר כזה בכל העיר
לצערי המצב הלך והחמיר,
לא מצאתי דוברת עברית,
כולן כמו לובה, רק ברוסית.
 
אז החלטתי במקום לקנות
להציע למנהל שאני אעבוד
וכעת אני בסופר קופאי,
קופאי שקט, רגוע וסבלני.

אהיה קופאי יחידי בסביבה
שמדבר עברית צחה וברורה,
זה כבוד גדול להיות בלעדי,
אז כולם יבואו לקנות רק אצלי.