כך נחבאים ימיי

              כָּךְ נֶחְבָּאִים יָמַי/ נסים   פרנקו 

בְּעֵינַייִם עֲצוּמוֹת אַתְּ מְמוּמֶּשֶׁת

כְּמוֹ אִי בְּיָם סוֹעֵר

אַף מִבְּלִי לִרְאוֹתֵךְ אוֹתִי אַתְּ כּוֹבֶשֶׁת

וְהַיֵּצֶר בּוֹעֵר...

אִם אַךְ אֶפְקַח עֵינַי תִּישָּׂאֵךְ הָרוּחַ

תָּבוּז לִי רֵיקָנוּת

וּכְאֵב עַז יְפַלַּח כְּחֵץ שָׁלוּחַ

וַאֲנִי אֵין אוֹנוּת

כָּךְ בְּמַבַּט צָמֵא אֶל עִמְקֵי לְבָבִי

קִסְמֵךְ עוֹלֶה בָּאוֹר

מִכָּאן אֵינִי עוֹד חָפֵץ בְּשׁוּבִי

אֶל חַיַּי בְּאָפוֹר

עֲבוּרִי הַלְּבָנָה טוֹבָה מִן הַחַמָּה

כָּךְ נֶחְבָּאִים יָמַי

וּבָאוֹר הַחִוֵּר יֵשׁ תִּקְוָּה עֲמוּמָה

אֶחֱוֶּה

רֵאשִׁית עֲלוּמַי.