מצב של תחושה

בין השעות האבודות,

בין הרגעים הכבדים, הסתומים.

יש אושר פתאומי שעולה מכל שטות,

מזכיר רגעי ילדות, עמומים.

בין הימים הכבדים שעברו בנדודים,

לבין ימי שגרה אומללים.

יש רגע של תחושה עזובה,

חלום נוסף של אהבה.

ימי הנועם והתום

באים חוזרים פתאום

אחרי כל כך הרבה שנים

שוב עולים חלומות ישנים

כל כך שלי כל כך שלנו

אך לאט לאט, נעלמים מאתנו.

בין המרחבים ללא זמן,

לבין חדשנות מרופדת, אטומה.

קול קורא כמו הילוך חוזר,

כאילו עדיין זה לא עובר.

בין החשדנות שנתפסה בארזים,

לבין ימי שגרה אפורים.

למרות הכל ואף על פי כן,

אזובי הקיר ממשיכים ושוחים.

ימי הנועם והתום,

הכל ממשיך כתמול שלשום.

ובאמת, הזמן כמו מראה,

משתקף בעצמו כמו בועה.

מלאכי הנועם כבר שקעו, באפלה.

מלכי העם חזרו בשאלה.

ימי הנועם והתום

באים חוזרים פתאום...