בִּדְמִי יָמַי

                                   ( לזכרה של שִׁירָה בַּנְקִי )

"לֹא יָכוֹלְתִּי לִשְׁתוֹק

לְמַרְאֶה הַכְּסִילוּת

קָשֶׁה הָיָה לַחְנוֹק

הַבּוּז לַאֱוִּילוּת!

הִתְעָרְבוּ בְּחַיֵּי הַפְּרָט

שָׁלְלוּ מִמֶּנּוּ זְכוּתוֹ

הַגּוּף מָאַס דֶּגֶם נִפְרַט

קָבַל עַל אִינּוּס חֵירוּתוֹ

הָיִיתִי בְּתוֹךְ הַקָּהָל

וְהֵרָמְתִּי קוֹלִי

רָאִיתִי מִישֶׁהוּ נִבְהַל

שׁוֹטֵר הָיָה מוּלִי...

צְעִירָה עִם חֵשֶׁק לִחְיוֹת

פָּגָשְׁתִּי אוֹזֶן אֲטוּמָה

רָצוּ אוֹשֶׁר לַחֲוּוֹת!

חַשְׁתִּי בָּאֲדָמָה

הָיָה בִלְבּוּל עִם כְּאֵבִים

לֹא הֵבַנְתִּי מַה קוֹרֶה לִי

הוּקָפְתִּי אוֹהֲבִים

וַאֲנִי -

                              כָעֵת  אֵינֶנִּי.                                 זִכְרוּנִי