שיר בתחנה בהמתנה לחנה

                 סְעָרוֹת בְּרָאשִׁי וְלִבִּי גַּעַשׁ / נסים  פרנקו

מְהַלֵּךְ עַל שְׂפַת הַמַּיִם

וְרָאשֵׁךְ מֵעֵבֶר לַמֵּזַח הָרָטוֹב

מַצְמִיד צֶדֶף לְאוֹזְנִי וְקוֹלֵךְ מְלַטֵּף

כְמוֹ תָּמִיד

וְכֵן, אַתְּ תְּקוּעָה שָׁם לִפְנֵי עָשׂוֹר

אֵי-אָז כְּשֶׁרָצִיתִי לִהְיוֹת גִּבּוֹר.

לֹא שִׁעַרְתִּי אֶת קוֹצֵר הַזְּמַן

הִנַּחְתִּי לַיָּמִים לִזְרוֹם כַּמַּיִם

וַאֲנִי נַחַל שׁוֹצֵף

הַיּוֹם אֲנִי פֶּלֶג כָּבוּי וְאֶת

שְׁבָרַי אוֹסֵף

נְשַׂאתִיךְ עַל כַּפַּיִם צְמוּדָה לְדַרְכִּי

וְאַתְּ בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת רִחַפְתְּ

וְהוֹבַלְתְּ אֶת יֵשׁוּתִי בְּבִיטָּחוֹן נָשִׁי

קָשֶׁה לְהִשְׁתַּחְרֵר מִקוֹחַ בְּאֵין כוֹחַ

אַזִּיק נָשִׁי שׁוֹבֶה

מְיַחֵל וּמְבַקֵּשׁ מִמֵּךְ הֲיִי בּוֹנָה

אֶל תּוֹתִירִי אוֹתִי אָסִיר לָעַד

אָשׁוּב אֵלַייִךְ אֲנִי בַּדֶּרֶךְ

הַמְתִינִי לִי.