טיוטה מאחד הדפים הראשונים לא ערוכה בשום צורה.....
הילד מגיע לבית המשפט ומתייצב מול חבורת השופטים לדון בתביעתו המוזרה כשהוא נשאל על ידי השופט מאין הוא הוא מושך בכתפיו ואומר :"מהרבה מקומות" " ובכל זאת? "שואל אותו אחד השופטים,למען האמת כבוד השופט הוא עונה לו מהרבה מקומות ומשום מקום ומושך שוב בכתפיו ואם תחשוב על כך רגע או שנים תבין כמוני שכולנו בעצם כאלה ומה בעצם חשיבות הקוארדינטות במרחב לסוגיית התביעה שלי כבודו? הוא שואל אותו בתמיהה רצינית המשקיטה את סקרנותו של השופט.טוב אשאל אותך כך,זהו בית המשפט הבינלאומי של הפלנטה שלנו אתה מכאן או שמא מעולם אחר? מפני שתביעתך המוזרה מעלה בי תמיהות רבות לגביך.אני מכאן כבוד השופט הוא ענה לו מחייך לראשונה חיוך ילדותי כובש ,מובטחך שאני מכאן.אם כן מי ייצג אותך בתביעתך ?מיד אספר לך ענה לו אך הייתי רוצה לבחור גם את מי שייגן על האנושות.מצטער מאוד כבוד ילדותך אמר לו השופט שהתחיל שוב מאבד את סבלנותו והיה ונסכים לערוך את המשפט אותו אתה מבקש לפתוח תוכל כבכל משפט לייצג צד אחד ,להגנה על האנושות ידאג בית המשפט יש לנו את מיטב עורכי הדין בעולם.כבודו נא הקשב לי לא מדובר בתביעה רגילה התסכים איתי?אם כן מדוע לנהוג בה ככזו?אני רוצה להציע מישהו יוצא דופן מישהו שאין שני לו בעולם ואם תתיר לי אכניס אותו לאולם מיד הוא ממש ליד דלת הכניסה.השופט הביט בשאר השופטים והשופטות שלצידו שישבו מחוייכים מסוקרנים ואט אט יותר ויותר מוקסמים מן המתרחש מולם.בסדר אמר לו השופט מלפנים משורת הדין אני מאשר את בקשתך הכנס אותו לאולם.לוטוס קרא קריאה בשפה לא מוכרת ולאולם נכנס אדם,דמות מעוררת יראה לא ,לא יראה אלא כמעט אימה הדמות היתה גבוהה מאוד למעלה משני מטרים חסונה ובריונית ת ווי פניה קשוחים אך הקמטים עליהם העידו על אדם ללא גיל.הצג את עצמך פנה אליו השופט הדובר האיש סקר במבט צונן את האולם ואת חבר השופטים כחכח מעט ואמר:
"אני השטן כבודו.!"
הס הושלך באולם לרגע שלם השופט התבונן בעמיתיו ולאחר כך בילד ובאיש וכעבור רגע הרים את ידו בתנועה מוכרת לאנשי האבטחה שנעו במהירות לתוך האולם.הוציאו מכאן את שני המטורפים האלה צעק השופט עצרו אותם והפנו אותם לבדיקה פסיכאטרית וכעבור שניה או שתיים כבר היה חבר השופטים על רגליו פונה לכיוון דלת היציאה בצחקוקים.אלא שפ תאום החל מתרחש דבר מה מוזר באולם המנורות החלו מהבהבות ומן התקרה החלו הנברשות להתנועע.השופטים במין תנועה מאולצת שנראתה מן הצד כאילו היא מתרחשת בעל כורחם נעו בחזרה אל כסאותיהם.וגוון עיניהם החל להשתנות גם של לוטוס ונראה היה כי מין שלוה שלא מן העולם הזה הולכת וניסכת על פניהם.אחכ סיפרו לעיתונאים שצבאו על בית המשפט כי חשו למשך שעה ארוכה נירוונה קסומה חלומית וראו כי ליד כל אחד ואחת מהן דמוית זוהרות יפהיפיות וכששאלו אותן מי הן ענו בפשטות אני המלאך השומר שלך.כשצעדו המאבטחים בתנועה מהירה גברתנית ומאיימת אל האיש שכינה עצמו השטן הוא הרים את ידו בזחיחות והשלושה פשוט התעופפו אל הקיר הסמוך.המשפט יחל בעוד חודש בדיוק החליטו השופטים לפי בקשת לוטוס הילד התובע ובזמן הזה ייבחר חבר המושבעים מבין ילדי כל העולם.....:
פרולוג
אני כותב כדי לשפר את הרגשתי איני יודע איך לעשות זאת אך אנסה.לחיות זה לנסות.אני מקוה שכתיבתי תשפר גם את הרגשתכם,אני בטוח שהיא לא תותיר אתכם אדישים או אדישות.אפשר לכתוב על הצד האפל של החיים והוא גדול כמו שחצי הכוס היא ריקה וכפי שחציו של הירח לא מואר ,אך הדבר אינו משפר את הרגשתי לכן אנוע בכתיבתי באמפליטודות של רגש בין המואר לחשוך ובין המיטיב והמחייה למרע ולממית.התקיימתי רוב ימיי בחולי ודיכאון כבד עד מוות ושנים ארוכות התהלכתי כמת בין החיים.אני עדיין לא מפסיק לחלום עליהם,חיים.נותרה בי מעט אהבה,ממש מעט ושנותיי הולכות ומתקצרות לנגד עיניי ומכל שמציע לי עולמנו לעשות בו יותר מכל אהבתי ונותרתי אוהב לכתיבה.מעטים היו רגעי האושר בחיי ורובם קשורים לאחיזה בעט.אני מת לכתוב,אופס...שגיאה ראשונה,שנשמעת בערך כמו סדרות הפעולה המטורפות דוגמת מת לחיות אחד עד עשר ועד הקבר.אני חי לכתוב!ותיקון הטעות הזו כבר מעלה חיוך של סיפוק על שפתיי הרגילות בעצבות וחיוכים ותרניים.על מה אכתוב?אני חושב כעת.איני יודע!אין לי שום תוכניות לגביי הכתיבה אני רק יודע שאני רוצה לשפר את הרגשתי והתנסיתי עד היום בכתיבת שירה וסיפורים קצרים שעשו אותי מאושר לפרקים לכן אתן ליד,לנפש,לעין ולשאר החושים לזרום ואם אתעצב יתר על המידה כפי שאופייני לי מאז ומתמיד פשוט אכתוב שוב אופס....ואשנה כיוון.
לא ביקשתי כביכול לבוא לעולם,"מומחי" דתות שונות יודעים לספר כי אנו מבקשים לבוא לכאן ויותר מכך ,ישנן דתות שחכמיהן יודעים לספר כי אנו גם יודעים לבקש לאיזו משפחה אנו רוצים לבוא.תיקונים הם מכנים זאת.
איני זוכר שביקשתי לבוא לחיי הקודמים שהסתיימו בשירותי הצבאי אך אני זוכר שלחיי השניים ביקשתי לבוא ומצאתי את עצמי באמצע העולם או בפינתו החשוכה מעורפל חושים,מיוגע,מפוחד וכמעט חסר סיכוי .ובכל זאת,כל שהתחולל עליי למן אותו יום בו זינקתי מאפילה וכאב בלתי נתפשים היה טוב מהם,אופס...
אולי פשוט אדמיין שאני בחברת חברים מלאי שמחת חיים ואני בחברתם כרגע או בחברת אישה סלחנית אוהבת ומלאת שמחת חיים רחמניה וצחקנית.לא זכיתי עד היום לא לאלה ולא לזו.אופס....זכיתי אך אני ממהר לשכוח.שכחן גדול אני.לכמה מכם חברים כאלה או אישה כזו,כמה מאיתנו הם כאלה?
אני נזכר כרגע בשנותיי הארוכות בבתי החולים ובאחד מהם היה עובד פועל ערבי וחופר מעלות החמה עד צאת הנשמה עם טוריה ליד חלוני תוך שהוא שר בערבית "אל חיאת מורה".החיים מרים. איכן ומדוע עוזבת אותנו שמחת קיומנו שמחת החיים של ילדותנו והופכת להיות הכי הרבה לשמחת מנצחים,שמחת עניים ולעג לרש?
אני מעלה כרגע בעיניי רוחי אישה אחת שהכרתי,טובת לב חכמה,רכה יפה ורחומה,רחמנית שלא כנשים רבות הממהרות להתהדר בתואר חמלנית שזו בערך פגועה ומפגעת.
האישה הזו הצעירה ממני בשנים השיגה את התואר הזה כנראה בעמל אמיתי ורב.
מדוע אני עושה זאת כעת?
אופס...כי התעצבתי שוב עם זכרוני אודות אותו פלשתינאי שבא לעולם הזה ובגיל מאוד צעיר הוא עמל עם טוריה בחצר בית החולים לפרנסתו ושר על מרותם של החיים,עת אני מוטל מעבר לקיר שהפריד בינינו על מיטת חוליי ומראיה של אותה אישה מעודד אותי מעט עד הסיגריה הבאה להמשיך ולכתוב.
הוא נולד בן לעם הפלשתינאי.לא מזמן קראתי מאמר של איזו דוקטורית חדשה להיסטוריה שבחרה לעבודת מחקרה את שאלת "האם קיים או לא עם פלשתינאי,נשענת כנראה על המוטו של גולדה מאיר ז"ל
"עם פלשתינאי?יוק!" ועל אהדת ההמון הנבער.כל שאני זוכר ממאמרה היתה השורה שהעלה מחקרה מחשיך העיניים והפנים כי היא מצאה שאין באמת בנמצא עם כזה ושה"עם הפלשתינאי" אינו אלא צאצאים של "מהגרי עבודה" כלשונה.
בעבור זה היסטוריונית יקרה לא צריך ללמוד כל כך הרבה
שנים,די להיות תלמידת תיכון נבערת מדעת.
צאי וחשבי וצא וחשוב קורא יקר,מה הם ה"ציונים" אם לא
"מהגרי עבודה" בעיניים זרות לא "ציוניות" .כדי להכחיש את קיומו של האחר אין צורך לאסוף ולהתהדר בתארים
אלא רק בבורות פשוטה והרבה הרבה רוע.אופס....
ממש היום קראתי באינטרנט תגובת קורא למבזק חדשות אודות גל האלימות השוטף את החברה הערבית, משהו כמו "מדובר במגזר מיותר שבלעדיו לא היינו זקוקים לשום משיח" .מעולם לא שמעתי "יהודי" כזה או אחר מתבטא כך כלפיי פושעים ופשיעה יהודית.גם לא חברי כנסת ראשי ממשלות שלא לדבר על רבנים ואנשי דת.
אופס...אני מחייך..מדוע אני יכול להזדהות היום יותר מכולם ביתר קלות עם סבלו של העם הפלשתינאי? ולהתחלחל מול בור "יהודי" גדוש בשנאה ואנטישמיות,מפני שאם בשנאה על פניה השונים עסקינן הרי שגם הערבים הם שמיים!,זאת מסיבה פשוטה ולא מסובכת אך מורכבת.בילדותי ונעוריי שתמו לפני יותר מדור הייתי שנוא ומוקצה ע"י בני דורי ובתחילת נעוריי,בגיל שתים עשרה שלוש עשרה התחלתי להשתעשע בפנטזיה שרק כחלוף השנים הבנתי כמה מסוכנת היא היתה עבורי והרת גורל.פניתי אז לאלוהיי שליווה אותי מילדות או ליתר דיוק,אני ליוויתי אותו מילדות,וכיניתי עצמי לפניו "עם ישראל" הזדהיתי עם אבותיי הגולים השנואים,הנרדפים וההרוגים.היה לי אלוהים אז אחיי בני התמותה,אדוני,עם חיריק תחת הנון,נהגתי לכנות אותו,בטוח בקיומו,בהקשבתו ובאיכפתיות שלו כלפיי
היום ,אדוני, הוא כך האמנתי
"אדוני צבאות" אלוהי ישראל
הפך בלשוני ל"אסוניי זוועות"!
וכשנחלצתי מן המוות הנפשי
בין כמעט שתים עשרה השנים שפקד אותי בעת שירותי הצבאי לא עליתי עם חמלה ואהבה גדולה אלא עם כעס איום ונורא זעם מתפרץ ומשאלות נקם לבלי סוף על עוול כבד מנשוא שחשתי שנעשה לי ומיהרתי כמו בחיי הקודמים להזדהות עם קבוצת האנשים הראשונה מסביבי שנראתה לי שנואה מושפלת ,מדוכאת ונטולת זכויות.היטב היטב ספגתי לנבכי נשמתי את הצד האפל של החברה הישראלית שלא זכיתי בה מילדות לקורטוב של אהבה אהדה,עידוד או כל רגש חיובי אחר אלא את כל אופניו של הרוע,קנאה,לעג,אלימות על כל סוגיה,דיכוי נידוי החרמה ולבסוף המתה נפשית מטורפת.כל כשרונותיי הרבים שיכלו להפוך אותי לאיש מצליח הנהנה מחייו ותורם לסביבתו נבלעו אל חיקו של השטן שארצי משרתת אותו נאמנה.אופס....דברים קשים,אני יודע,וביקשתי בתחילת הדרך לחשוב גם על שיפור הרגשתכם.אז אופס אחד גדול...!קורא יקר!
אין לי שום בעיה אם תניח כעת את הספר בצד.אינני כאן כדי ללקק ולהחניף לך וכעת הזעם עולה וגואה בי לזכר כל המראות הקשים שראיתי בארץ הזו שמנהיגיה
רדופי האגו ושטופי הנרקסיזם ועקב כך הלאומנות השטחית הרדודה והנחותה ההולכת דור אחרי דור ושנה אחר שנה טמזכירה יותר ויותר משטרים ותקופות אפלות בעבר ובהווה של עולמנו.ואופס...אני אעצור להיזכר בפניה הטובות של אישה אחרת שליוותה אותי במשך שנים רבות בשעותיי הקשות והרעות נוסכת בי תמיד אמונה חמלה ואהבה עד עצם היום הזה ובאיש אחד שפתח לי שערים רבים כשהרגשתי כי אבדה כל תקוה וננעלו מזמן כולם ובעיקר את שער האמונה שוב בעצמי.
אני כותב בין היתר בשם ולזכר הקשישים הרבים שטיפלתי בהם בשנות העשרים שלי בעודי חולה מאוד אשר הושלכו לגורלם בחדרים עלובים יחד עם מאות מקקים לזכר ובשם צללי האדם לבלי ספור הגודשים את בתי החולים לבריאות הנפש בישראל ובשם ולזכר רבים שלא עמדו בפרץ ושלחו יד בנפשם.
ובראש בראשונה בשמי!
ואופס...חייך אומלל ,אני אומר לעצמי ,צא ואמור כאן לכל רשע באשר הינו,אדם לא נעשה אומלל אלא אם כן מאמללים אותו.
