מומלץ לקרוא את הפרקים הקודמים של הסיפור, נמצאים בדף היצירות שלי
פרק ג' - מגע ראשון
עצי היער הקטן רעדו מעט ברוח הקלה, ופה ושם נשמעה קריאה של ציפור מרוחקת. היער היה צפוף ומלא שרכים וצמחים מטפסים אחרים, מה שגרם לנורם להתקדם באיטיות רבה, בעודו מנסה להמשיך ולתצפת על זוג מושאי המחקר שלו. הוא תיקתק כל הזמן על הלוח האלקטרוני שהיה צמוד לזרועו, מקליד לתוכו נתונים ואבחנות שונות, תוך שהוא ממלמל לעצמו בפיזור נפש.
הזכר הגבוה היה עסוק בלנסות לטפס על עץ ולהגיע לצרור פירות שהיה תלוי על אחד מענפיו, בעוד הנקבה ישבה ליד שיח ודלתה פירות יער אדומים וקטנים שנורם בחן קודם לעומק והגיע למסקנה שהם בטוחים למאכל. אחרת, אם הפירות היו רעילים, הוא היה נאלץ להתערב כדי להציל את חייה. והוא באמת שניסה שלא להתערב ברמה כזו. אך כרגע רוב תשומת הלב של נורם הייתה מופנית לזכר, ולמאמציו להגיע אל הפירות הגבוהים. נורם זיהה ענף ארוך ששכב על האדמה בסמוך לזכר, וניסה לחשוב על דרך למשוך את תשומת ליבו מבלי לחשוף את עצמו. הוא הרים אבן קטנה, חיכה לרגע בו אף אחד מבני הזוג לא הביט באיזור הענף או לכיוונו שלו, והשליך בזהירות את האבן על הענף, גורם לו לנוע מעט.
התוצאה הייתה שונה לחלוטין ממה שציפה לו.
שני בני הזוג ניתרו מייד ממקומם ונמלטו.
נורם נשאר לרגע בין העצים, מבולבל מעט, וניסה להבין מה אירע כאן. אולי הם חשבו כי הרעש מעיד על טורף מתקרב, או סכנה אחרת כלשהי? נורם הקך\ליד את זמן האירוע לבדיקה מאוחרת יותר, והחליט לנצל את ההזדמנות. הוא ניגש בשקט אל העץ, הרים את הענף הארוך והשעין אותו על גזע העץ, חלקו העליון ממש כמעט ונוגע בענף עליו היו תלויים הפירות. הוא חזר בשקט למחבוא הקטן שלו בין העצים, והמתין לשובם של הזוג. הוא ידע כי הפיתוי בפירות יחזיר אותם לכאן, למרות (כנראה) הסכנה בה חשו.
ואכן, לאחר כמה שעות חזרו הזוג אל העץ. הם סקרו את הסביבה בחשש, מבטם מחליק מעל מחבואו של נורם ומחפש אם טורפים נוספים עדיין אורבים באיזור. לאחר שנחה דעתם, פנו שוב לאיסוף מזון. הנקבה התיישבה שוב מול השיח ממנו קטפה לאחרונה, והזכר התקרב שוב אל העץ, בוחן את הפירות בכובד ראש.
"מצויין", חשב נורם לעצמו, "תרים את המקל ותתקדם כבר", אלא שאז ניגש הזכר אל העץ, תפס את הענף והשליך אותו הצידה וחזר לנסות לטפס על העץ החלקלק בכוחות עצמו. נורם פלט אנחה קטנה, והקליד על הלוח שלו: "ניסוי 7.11 - שימוש בכלים פשוטים: הנבדק לא הצליח להשתמש בכלי כמאריך לטווח ידו, למרות שניסויים קודמים הראו כי הוא למד לדוג עם חניתות פשוטות. ההתקדמות עם הנבדקים תהייה ככל הנראה איטית מהצפוי." הוא חשב לרגע, ואז הוסיף לרשומה לאחר שצפה בזכר נופל שוב מהעץ, הפעם ממש על הענף, ומזיז את הענף ממקומו כדי שלא ליפול עליו שוב, וחוזר לנסות לטפס על העץ: "אולי יש כאן היסטוריה של למידה משותפת, מהשבט הקודם, שלא מתבטאת בנבדק הזה עצמו".
נורם החליט לנסות משהו אחר. בשקט הוא עזב את היער הקטן, והתקדם אל המערה שבה גרו הזוג. ליד המערה היה עץ יבש, שגזעו העבה כבר החל להעלות אזוב. נורם מצא מקום מחבוא קטן ליד העץ, עם זוית ראיה טובה את פתח המערה, והמתין. לקראת ערב חזרו הזוג אל המערה, האישה נושאת כמה פירות אדומים קטנים והגבר נושא את צרור הפירות, אך הוא כולו שרוט וחבול. בבירור הוא נפל עוד כמה פעמים לפני שהצליח להגיע אל הפירות. נורם נאנח, והמתין לבוא הלילה.
למרות שהעמק הקטן היה קרוב לקו המשווה של הכוכב, הלילה עדיין היה קר, ולכך בדיוק קיווה נורם. הוא המתין עד שהיה בטוח שהזוג היו בטוח המערה, במקום בטוח, ושמד המעלות שלו הראה כי הלילה באמת היה קר מהרגיל. אז שלף את אקדח הלייזר שלו וירה ירייה אחת, בעוצמה מלאה, בעץ. העץ עלה בלהבות ונשמע פיצוץ עז. נורם החזיר את נשקו לנדן, והמתין לראות את הזוג יוצאים לראות מה קרה ולהבין כי האש מחממת וניתן בעזרתה להתגבר על קור הלילה, אך הם לא יצאו מהמערה. הוא חיכה כמה דקות נוספות, אך לשווא.
נורם התקרב בשקט אל המערה, והציץ פנימה. הוא מייד שב החוצה, מבטו לקרקע ולחייו הסמיקו. הוא תיקתק במהירות במסך שעל ידו: "הנבדקים מראים יצר מיני חזק מהרגיל ביצורים מסוג זה," והחליט שזה מספיק ליום אחד, ושב לבסיס האם והוא מסמיק כולו, עד קצות אוזניו הכחולות.
בבסיס האם החל נורם לחזור שוב על הקלטות היום, על הרשימות ממסך הזרוע שלו ועל כל הנתונים האחרים אותם אסף. נואם הבין כי בקצב הזה, הוא יאלץ להתמודד ולהכיר קבוצה גדולה בהרבה של נבדקים, שתימשך לאורך כמה דורות. זה אכן אתגר, אך מאגר נבדקים גדול יותר אומר גם סיכויים גדולים יותר ללומדים מהירים.
הוא קיווה בכל ליבו כי אם הזוג יתחיל הריון, שהתינוק יציג אינטליגנציה גבוהה יותר מבני הזוג עצמם.
לפתע חש כי מישהו עומד מאחורי גבו, והוא הסתובב לראות את ברט נשען על משענת הראש של הכיסא שלו וקורא בעיון את הממצאים.
"אתה רואה?" אמר ברט, "פרימטיים. תהיה יצירתי יותר. יש עוד זנים אחרים שיש להם פוטנציאל".
"כמו הסרטנים שלך? איך זה הולך?" שאל נורם בזלזול שברט לא קלט, ושענה לשאלה ברצינות.
"אני חושב שהיה יום ראשון נהדר." אמר ברט. "תוכל לקרוא את הדוח שלי אם תרצה".
נורם סירב בנימוס והזכיר לברט כי יש לו רשימת קריאה ארוכה משלו.
ברט הרים את כוס הקפה שלו מהשולחן וחזר אל איזור העבודה שלו.
נורם הסתובב שוב אל לוח העבודה שלו, והחל לתכנן את הצעד הבא שלו...
