נְשָׁמָה הִתְעוֹפְפָה בְּאַוּשְׁוִיץ/ש.כהן

נְשָׁמָה הִתְעוֹפְפָה בְּאַוּשְׁוִיץ/ש.כֹּהֵן

נְשָׁמָה הִתְעוֹפְפָה בְּאַוּשְׁוִיץ

חִפְּשָׂה מַרְגּוֹעַ.

כְּלוּאָה בְּמַלְבֵּן לָבָן – גַּלְעֵד,

תֵּיבַת חַיִּים וּמָוֶת מִסָּבִיב,

בְּשָׁחֹר וְאָפֹר וְלָבָן.

מִטַּשְׁטֵשׁ הָאוֹר,

מִסְתַּנְוֵר הַחֹשֶׁךְ,

אָנָה יִפְרֹץ וְהַסֶּכֶר אֵיתָן.

וְרַק בֶּקַע, סֶדֶק,

קַו עָקֹם וּמְעֻוָּת,

יִתְפּוֹצֵץ לְאַלְפֵי חֶזְיוֹנוֹת.

שֶׁצּוֹבְעִים בְּלִי צֶבַע.

דֶּגֶל מִתְנוֹפֵף בָּרוּחַ,

רָם וְנִשָּׂא.

כְּאֵב פּוֹלֵחַ – זֹאת הַנֶּחָמָה.

26.4.1994

באושוויץ , בביתן 27 הדלקנו נרות נשמה. באותו רגע חשתי שששה מיליוני נשמות צופות בנו וכמו אומרות "קחו אותנו מכאן".

הבטתי סביב, ראיתי תלמידים פורצים בבכי מר, באותו רגע הרגשתי חוסר אונים.

כשיצאנו מהביתן התכנסו התלמידים בתוך עצמם. הבטתי וראיתי תלמידה אחת מניפה את דגל המדינה גבוה, אך ראשה היה מורכן.