גַּלִּים/ש. כהן

גַּלִּים/ש. כֹּהֵן

גַּלִּים קוֹצְפִים,

מְלַטְּפִים שׁוֹבֵר גַּלִּים,

וְחוֹזְרִים לַיָּם.

אִישׁ עִם חַכָּה

עַל הַמֵּזַח  עוֹמֵד,

מְחַכֶּה לִפְגֹּשׁ

אֶת הַדָּג שֶׁלּוֹ,

וְהַדָּג מִתְמַהְמֵהַּ.

רוּחַ צְפוֹנִית,

מְאִירָה אֶת הַאֹפֶק

מִתַּרְדֵּמָתוֹ,

וְקַרְנַיִם  שֶׁל שֶׁמֶשׁ

צוֹבְעוֹת  אֶת הַיָּם

בְּכָּחֹל  וְאָפֹר.

זוּג פּוֹסֵעַ לְאִטּוֹ,

עַל הַחוֹף בְּרַגְלִים יְחֵפוֹת,

וְיָדָהּ בְּתוֹךְ יָדוֹ,

מַבִּיטִים בַּשּׁוֹבֵר

וּבַמֵּזַח,

וּבַדַּיָּג  שֶׁלֹּא דָּג.

הָרוּחַ מְלַטֶּפֶת,

כְּמוֹ שָׁרָה 

שִׁיר שֶׁל אַהֲבָה.

שְׁחָפִים חוֹלְפִים

בִּיעָף מִמַּעַל,

רוֹכְבִים עַל הָרוּחַ הַצְּפוֹנִית

שֶׁמְּלַטֶּפֶת אֶת הַיָּם,

אֶת הַשּׁוֹבֵר וְאֶת הַמֵּזַח,

וְאֶת זוּג הָאוֹהֲבִים.

גַּלִּים  חוֹזְרִים,

וּמִתְנַפְּצִים

עַל שׁוֹבֵר הַגַּלִּים,

וְחוֹזְרִים לִהְיוֹת גַּלִּים.

05.2.2020