ילד רחוב חסר ענין

אִישׁ נִפְשָׁע שֶׁכְּמוֹתִי

יֶלֶד רְחוֹב חֲסַר עִנְיָן,

חֲסַר תּוֹחֶלֶת –

הַכֵּיצַד זֶה לֹא מְלָאֵנִי כֹּחִי

לוֹמַר לָךְ אֶת הַמִּלִּים –

שֶׁכֹּה רָצִית לִשְׁמוע.

מִתְבּוֹנֵן בָּךְ, בָּאִפּוּר הַכָּבֵד

הַזּוֹעֵק לִשְׁמֵי הָעֲנָנִים בְּאָפֹר

שֶׁאֵין מֵהֶם חֲזָרָה לְשׁוּם מָקוֹם

וְעֵינַיִךְ מַפְצִירוֹת בִּי –

לְהַשְׁלִים אֶת מַעֲשֵׂה הָאַהֲבָה.

וַאֲנִי רוֹצָה לָלֶכֶת.

וְאֵין עִם מִי לְהָרִים אֶת הַתִּיק

הַכָּבֵד, הַמָּעוּךְ :

שֶׁל הַשּׁוּם מָקוֹם.

וְאֵין אֲנִי. וְאֵין אָתְּ.