חזרה ליצירות
סיפורים

הירושה המשך חלק שישי

מאיר אש | (23/10/2006 11:23) | 102 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
הים היה רוגע ושקט,פה ושם שכבו כמה בחורות על החוף והשתזפו.
המציל היה חסר עבודה ופילרטט עם אחת הבחורות.
קניתי לי בירה וקופסאת סיגריות וצעדתי על החוף.
לפתע הבחנתי בה.שוכבת על מגבת כשלעיניה משקפי שמש כהים.
התקרבתי אליה בשקט לבל תברח מתחת ידי.
כמה מטרים ממנה עצרתי,היא לא הבחינה בי והתהפכה על בטנה.
לקחתי את משחת השיזוף הזלפתי על ידי והחילותי מורח על גבה.
"או כמה שזה טוב" אמרה והסתובבה.
כשהבחינה בי נבהלה.החזקתי אותה חזק וסיננתי בין שיניי."למה עשית לי את זה תמנע?"
"תקשיב..לירון.." התחננה וניסתה לשחרר את אחיזתי.
"אין לי למה להקשיב.את בגדת בי" אמרתי בכעס מגביר את אחיזתי בגרונה.
"די...אתה חונק אותי.."אמרה ודמעות בעיניה.
"ירון לא הייתה...לי ברירה.הם חטפו את הבן שלי ואיימו להרוג...אותו."
"סיפור יפה המצאת.זה אחד הסיפורים שכתבת?"כעסתי.
"נשבעת לך שלא.זו האמת."אמרה ופרצה בבכי מר.
הצמדתי את ראשה אל כתפי והרגעתי אותה.
"אני מקווה שאת לא משקרת לי.כי אם כן. את מתה."אמרתי באיום והראתי לה את האקדח התקוע עמוק בחגורה.
"אני נשבעת שאמרתי אמת."אמרה וניגבה את הדמעות.
"בסדר.עכשיו אני רוצה שתעזרי לי נגד האנשים האלה."אמרתי והתיישבתי מולה מחזיק בידה לבל תברח.
"הם רוצחים אכזריים,לא כדאי לך להתעסק איתם."אמרה בפחד.
"תשאירי לי את הבעיות.לא אני התחלתי איתם."אמרתי.
"עכשיו ספרי לי את סיפורך.וכדאי שיהיה נכון."איימתי והקשבתי.לוגם מידי פעם מבקבוק הבירה ולוקח מציצה ארוכה מן הסיגריה.
"עבדתי אצל..." החלה בסיפורה...ומיד השתתקה גופה נעשה רפוי והיא נפלה אל בין זרועותיי.
חשתי רטיבות בידי הימנית שחיבקה את מותניה,ידי היתה אדומה מדם.
הנחתי בעדינות את תמנע על המגבת.מביט בשלולית הדם ההולכת וגדלה.
היא הספיקה ללחוש לי שהיא מצטערת.לפני שעצמה את עיניה.
הבטתי בזהירות מסביב.כעשרה מטרים ממני שכב אחד מן הגברתנים שרדף אחריי.בידו אקדח עם משתיק קול מן האקדח יצא עדיין עשן.
האקדח היה מכוון אלי וראיתי את האצבע הסוחטת את ההדק.בשבריר שניה התגלגלתי על הארץ שולף את האקדח ויורה היישר אל בין עיניו של הגברתן.
זה נדהם.קם על רגליו צעד צעדים ספורים ונפל על האדמה.
קול היריה הקפיץ את המתרחצים ונוצרה מהומה גדולה.הסתרתי את אקדחי ופסעתי באדישות לעבר הכביש.
מרחוק שמעתי את המציל מורה למתרחצים להתרחק מהחוף.
כשעליתי על מונית פנויה הבחנתי בניידות המשטרה עוצרות בחריקת בלמים.ומהן יוצאים שוטרים באקדחים שלופים ומסתערים על החוף.
"איזה עולם.אי אפשר לחיות בשקט.אתה הולך להתרחץ בים וקורה מה שקורה." פלטתי לעבר נהג המונית המפוחד.
"סע בבקשה למלון שרתון" אמרתי.
במהלך הנסיעה ניסיתי ללמוד משהו מדבריה של תמנע.וככל שהתעמקתי יותר הייתי טיפש יותר.
"מה הסוד מאחורי הירושה הזו?"שאלתי את עצמי.
המונית עצרה בפתח בית המלון,צעדתי לעבר דלפק הקבלה וביקשתי חדר לשבוע.
פקיד הקבלה הביט בי בסקרנות ושאל"אין לך מזוודה?"
"לא הספקתי לארוז.אחר כך אביא את הדברים."שיקרתי.
הוא גיחך משהו ונתן לי את המפתח לאחר שחתמתי בספר האורחים תחת שם בדוי(דורון מירן).
פניתי לעבר המעלית מביט מאחורי גבי לראות אם עוקבים אחריי.
פרט לזוג זקנים שישבו ודיברו באנגלית הלובי של המלון היה ריק.
דלת המעלית נפתחה.נשמתי לרווחה.חייב הייתי מקלחת רעננה וכמה שעות שינה.
בעוד הדלת נסגרת יד גדולה עצרה את סגירתה.גבר מגודל בשנות הארבעים נכנס למעלית.
הרגשה משונה חלפה בי.משהו לא היה בסדר.
הנחתי את ידי קרוב לאקדח לכל מקרה.בעודי מתכונן לרע מכל.הרגשתי כאב חד החותך בגופי וחודר אל ליבי.
הבטתי בסכין ארוכה הנעוצה בליבי.ניסיתי לשלוף את האקדח.ידי וגופי בגדו בי.מבטי האחרון היה תקוע ברוצח שחמק.
חשיכה עטפה אותי.הכאב היה גדול.אני הולך ושוקע לחור שחור.הולך וצונח.ודממה.   
   
  

תגובות

חזרה ליצירות