והיה כי אשב

וְהָיָה כִי אֵשֵׁב...

הַמּוֹצְאוֹת אוֹתִי רְכוּנָה לְשִׂפְתֵי אֲגַם

וּמַשָּׁב קְלִּילוֹת יְלַטְפֵנִי

וּפְנֵי אֲהוּבִי לְנֶגְדִּי בְּשַׁלְוַּת תְּמִימוּתָם

וְגָלֵי תְּשׁוּקָה יַעֲטְפוּנִי

וּפָנַי בְּהִילַת קוֹדֵשׁ אַהֲבָה יוֹקֶדֶת

פְּעִימוֹת לִבִּי יַרְטִיטוּנִי

וַאֲנִי לִכְמִיהָתִי אֵלָיו אַךְ נִצְמֶדֶת

הַלֵּילוֹת בְּגַפִּי יָבְעִיתוּנִי

יְשּׁוּבָה תַּחְתַּי בְּלַחוּת אַהֲבָתִי

וּכְמוֹ נוֹגַעַת בְּשִׁפְעוֹ

וְהָרַעַד הָעַז גּוֹרֵף אֶת יֵשׁוּתִי

כוּלִי נִסְעֶרֶת בְּהַגִּיעוֹ

גָלֵי מְתִיקוּת בְּסִיעוּר יָעֲלוּנִי

הִנֵּה אָנוֹכִי כְרַחֶפֶת

אֶבְרוֹת שֶׁל פְּלוּמָה יְכָסוּנִי

בְּרוּחַ אַהֲבָה שׁוֹטֶפֶת

שְׁכוּבָה אַפְּרַקְדָּן מִתְמַסֶּרֶת

לָאוֹבְדָן הַמְּצִיאוּתִי

וְאֶת רִגְעֵי הָאוֹשֶׁר סוֹפֶרֶת

עַל כִּי זָנְחוּ אוֹתִי.

                                                                   נסים   פרנקו