שעון החול...

שעון החול /איריס  לוי /12.4.20.

באחד הבקרים ששמש אביבית החלה לזרוח והשמים  בהירים החלטתי שזהו יום מושלם לסידור הארון החום שנמצא במרפסת שירות. בעודי לוגמת מכוס הקפה ושירי בוקר משמעו מהטלוויזיה. פתחתי את הארון החום שדהה ממנו הצבע וכמעט שלא היה בו שימוש ,אוחסנו בו חפצים שליבי שאל לא פעם להשאיר למסור ,או שהיה להם ערך רגשי  עבורי מימים ימימה

הוצאתי מהמדף  העליון קומקום לבן עם חוט שעבר זמנו שקיבלתי מחברה שעברתי דירה ,חוברות ישנות שהייתי  מנויה ,תיבת תכשיטים מעוטרת  מיום הולדת 12 שנשבר לה המפתח והבלרינה מזמן כבר לא רוקדת . לקחתי נשימה ארוכה הנחתי הכול בארגז ליד דלת הכניסה כדי שאוריד לחדר האשפה. בפינה השמאלית במדף השני קלטו עיניי קופסא קטנה מוזהבת דהויה בתוכה היה  שעון חול מיוחד צבעוני שקיבלתי בסיום לימודי התואר הראשון מהמרצה לפסיכולוגיה ,שהייתי התלמידה החביבה עליה בכתה.

זאת הייתה הפתעה עבורי  כי כבר חשבתי שאיבדתי אותו ולא זכרתי היכן  שמרתי אותו. לאחר שניקיתי אותו היטב  והחול הצבעוני בהק מתוכו חייכתי בלב מי נעזר בשעון חול ? אולי הפסיכולוגים שמקבלים מטופלים או שהוא פשוט חפץ מיוחד להניח על השולחן.

חלפו הימים עוד שנה ועוד עונה, צנצנת הסוכר התחלפה באחרת, אבל שעון החול עומד באותה פינה ,ולפעמים בא לי לבדוק זמן ביני לבין עצמי ואני הופכת אותו ומחכה שהחול הצבעוני המרהיב ירד לאטו כחלוף הזמן.

גם שנישאתי וילדי שאלו הם ידעו  שצריך לשמור עליו שלא ישבר ,

ויש גם הם שהכינו שיעורים או שיחקו משחק ,שעון החול היה להם לעזר.

עד עתה שעון החול לא אכזב וכשבדקתי לימים במחשב ראיתי שהוא אכן חפץ נצרך ויקר ויש אותו במבחר גוונים וצורות  וגם ומחירו לא זול במיוחד.

ערב אחד שחזרתי הביתה חשכו עייני במטבח על הרצפה מפוזר היה חול צבעוני והצנצנת הייתה סדוקה ושבורה דמעות החלו לזלוג מעייני בזמן שאספתי

את הרסיסים ,את שאריות החול אספתי לתוך שקית קטנה ושמרתי במגירה.

מה קרה מה קרה שאלה ביתי הגדולה שנכנסה הביתה זה רק שעון חול ,כן אבל בשבילי הוא מיוחד. זהו  ההחלטה בידי, מחר אלך לקניון לחפש חנות שמוכרת שעוני חול אם לא בדיוק אז דומה לזה שהיה לי לא אכפת לי המחיר.

ואכן למחרת כיתתי רגלים בקניון למצוא שעון חול שישבה את ליבי ויהיה דומה במקצת לשעון החול שנשבר כנראה מרוח חזקה שנשבה שהחלון היה פתוח.

לא מצאתי את אשר חפץ ליבי בקניון ,וכשישבתי באחד מבתי הקפה קפה צדה עיני הודעה בעיתון ,שהיה מונח על השולחן .

למסירה שעון חול מיוחד ועתיק לרציניים בלבד לא היססתי  לשנייה התקשרתי וקבעתי מיד עם האדם ששלח את ההודעה ,לאחר כשעה עמד מולי איש כבן 60 בעל פנים נאות ושיער לבן בוהק .בידו החזיק קופסא מעוטרת לאחר שהציג את עצמו ,הזמנתי אותו לשבת הוא סיפר לי ששעון החול עבר בירושה במשפחתו ומאחר והוא מוכר את נכסיו ומתכוון לנדוד בעולם ,הוא רוצה למסור למי שיהיה ראוי לשמור עליו ללא כל תשלום. סיכמנו ולחצנו ידיים לא מאמינה שהחפץ היפה בידי. רק שהיום הוא לא מונח על השיש ליד צנצנת הסוכר, אלא במזנון הזכוכית במדף העליון מה שעוד גיליתי שחרוטים עליו המילים תקווה לימים טובים ובריאות למשפחה.