מצאתי עצמי בתוך מנהרה חשוכה בקצה אור לבן בוהק ומסנוור.
ואני נשאב לעבר האור.יד עלומה אחזה ברגלי ונותרתי מרחף במקומי.
מן האור ביצבצה יד אחרת וניסתה לחלצני.אך היד שאחזה ברגלי הייתה חזקה וסירבה לעזוב.
כשהפנתי מבטי אל מאחורי,לעבר זה האוחז ברגלי ראיתיו, ובגופי אחזה צמרמורת.
כולו לבוש שחורים,סיגר תקוע בין שיניו,(נזכרתי בדמותו של יגאל שילון מפספוסים)והוא מחייך את חיוך המוות שלו.
"בוא!"אמר, פקד.
"אל תלך!" שמעתי קול מתוך האור הלבן .
"בוא כבר!"אמר שוב המוות ותקע בצלעותיי את קילשונו החד.
בשארית כוחותיי השתחררתי מאחיזתו והמשכתי לעבר האור,
היד אחזה בי וחשתי בכוחות החוזרים אליי.
"הוא מתעורר"שמעתי לפתע קול נשי.
אט אט פקחתי את עיניי מסנוור מן האור הלבן שהמשיך והאיר.
לאחר שניות אחדות יכולתי להבחין,מסביב הכל היה לבן.וחשבתי שזהו גן העדן.
היא עמדה שם ואחזה בידי.אותה יד שעזרה לי לשוב לחיים.זו הייתה שרון.
"מה שלומך נשמה?" שאלה וליטפה את ראשי.
"אני בסדר...מה קרה?"שאלתי מנסה לקבל תשובות.
"איך הגעת לפה?" שאלתי עדיין כואב ומטושטש.
"טיפשון אני עובדת פה בבית החולים.שכחת?!" אמרה וחייכה את חיוכה המתוק.
"ועכשיו אני נותנת לך זריקה"אמרה ותקעה לי בעכוז.
"כוס..."קיללתי בכאב.
"לא לקלל" השיבה שרון והוסיפה "עכשיו אתה תירדם מן הזריקה.אתה עדיין חלש.אתה היית מת.וטוב שחזרת אלינו"
"הגיעה..אליכם בחורה מחוף הים?"שאלתי. מרגיש את חומר ההרדמה נמהל בגופי.
"הגיעה בחורה צעירה, החבר שלה ירה בה.עדיין מחפשים אותו." אמרה.
"ומה אית..ה?" שאלתי ונרדמתי.
כשהתעוררתי היא ישבה לצידי אוחזת מלטפת את ידי.
"ברוך מחייה המתים"אמרה וצחקה.
"כמה זמן אני נמצא כבר פה?"שאלתי,מביט בכל הצינורות המחוברים לגופי.
"שבוע.והיה לך מזל גדול שהגעת בזמן לבית החולים.אם היית מגיע באיחור של כמה דקות היית מת."אמרה,וניגשה אל המוניטור.
"הסכין פיספסה את הלב בסנטימטר אחד.היה לך מזל גדול ליאור" אמרה .
"מי הביא אותי לכאן"שאלתי.
"חבר שלך דובי.אתה חייב לו את חייך .יום יום הוא ישב ליד מיטתך ולא זז ממנה." השיבה.
איך הוא ידע שאני במלון?לא סיפרתי לאף אחד.חשבתי בליבי.
"תעשי לי טובה שרון?" שאלתי.
"עד חצי המלכות."התלוצצה.
"שרון בבקשה.חיי בסכנה.ניסו להרוג אותי.ואני לא צוחק"אמרתי ברצינות.
פניה של שרון הרצינו.היא התיישבה על הכיסא שלצידי אחזה בידי ואמרה."טוב עכשיו ספר לי הכל."
סיפרתי לה במשך שעה ארוכה את אשר קרה לי.היא ישבה מתוחה וקשובה.
"אתה בבעיה רצינית" אמרה כשסיימתי את דבריי.
"כן שרון.ואני רוצה שתעזרי לי" ביקשתי.
"בטח!" אמרה וחייכה.
"שרון אני מבקש שתחליפי לי חדר.מסוכן לשכב פה."
"אין בעיה נעביר אותך לחדר אחר" אמרה ומיד החלה במלאכה.
היא קראה לאחת האחיות ושתיהן החלו לגרור את מיטתי וכל הציוד לחדר אחר.
החדר החדש דמה לחדר הקודם.אבל היה ריק ממיטות.אני הייתי החולה היחידי בחדר.
"סידרתי לך חדר מיוחד.עדיין בשיפוץ לכן אף אחד לא שוכב כאן.פה תהיה בטוח יותר."אמרה שרון.
"איך אוכל להודות לך?"שאלתי מטושטש עדיין מן הכאב שבחזי.
"שתהיה לי בריא. זו התודה היחידה שאני רוצה"אמרה וחייכה.
"אוכל לבקש עוד משהו?"שאלתי בטרם יצאה מן החדר.
"עד חצי המלכות"אמרה וחייכה שוב.
"האם תוכלי לתת לי מפתח לחדר"ביקשתי והבטתי בעיניה השחורות.
"אתן לך מפתח"אמרה ושלפה מפתח מארונית שעל הקיר.
"יש לי מפתח נוסף"אמרה.
"ועכשיו תנוח.הרופא יבוא לבדוק אותך בבוקר"אמרה וכיסתה אותי בשמיכה.
"מה השעה?"שאלתי.
"שתיים בלילה.תנוח אני אחזור עוד מעט."אמרה ולפני שפנתה לצאת ניגשה אל מיטתי וגררה אותה קרוב קרוב אל הדלת."זה למקרה שתרצה לנעול"אמרה ויצאה.
תחבתי את המפתח לחור המנעול ונעלתי את הדלת.הרגשתי מוגן יותר.
