אָבִיב בַּסֶּגֶר /

אָבִיב בַּסֶּגֶר / יהושע מנחם רוזנברג

קֶרֶן שֶׁמֶשׁ אֲבִיבִית מְלַטֶּפֶת

אֲשֶׁר חָדְרָה מִבַּעַד לְחַלּוֹנִי

הֵקִיצָה אוֹתִי מִתַּרְדֵּמָתִי.

צִפּוֹרֵי שִׁיר מִבֵּין עֳפָאיִם נָתְנוּ קוֹל

בָּרְחוֹבוֹת שֶׁנִּשְׁתַּכְּחוּ רִקְּדוּ הַדְּרוֹרִים.

עֲצֵי הַדֻּבְדְּבָן שֶׁעָטוּ לָבָן לִכְבוֹד נִיסָן

תָּמְהוּ מַדּוּעַ לֹא הִגַּעְנוּ, כְּמִיָּמִים יָמִימָה,

לְבָרֵךְ בִּזְמַנָּהּ אֶת בִּרְכַּת הָאִילָנוֹת.

עַל גַּן הַיְלָדִים מִמּוּל, שֶׁשָּׁמֵם

חָגָה דּוּמִיָּה כַּעַיִט הַיּוֹרֵד עַל הַפְּגָרִים

וְשֶׁקֶט רָם, כִּבְכִּכַּר הָעִיר לִפְנוֹת שָּׁחַר

בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ,

דִּמְמַת הַחֲצֵרוֹת אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם יֶלֶד.

כְּלִיל הַחֹרֶשׁ בַּשְּׂדֵרָה הָרֵיקָה

חִיֵּךְ אֵלַי בִּוְרֹד פְּרִיחָתוֹ,

זוּג תֹרִים תִּנָּה אֲהָבִים עַל הָאֲדָנִיּוֹת

מִתְנַשֵּׁק מַקּוֹר אֶל מַקּוֹר לֹא שָׁת לִבּוֹ לַהוֹרָאוֹת.

אָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי נֵלְכָה עַד כֹּה וְנָשׁוּבָה

אַךְ לֹא יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל

לֹא יָצָאתִי לְהַבִּיט בַּנִּצָּנִים אֲשֶׁר נִרְאוּ בָאָרֶץ

נוֹתַרְתִּי עָקוּד עַל מִרְפֶּסֶת מִבְצָרִי

מִמַּעַל לָעֵצִים.