חזרה ליצירות
סיפורים

הירושה פרק שמיני.

מאיר אש | (25/10/2006 21:06) | 85 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
גופי היה חלש מן התרופות ש"דחפו" לי דרך הוורידים.עיניי נעצמו ושקעתי בשינה עמוקה שאפילו לא הרגשתי כשנפתחה הדלת ושרון המלווה בקצין משטרה נכנסו ועמדו לצד מיטתי.
"הוא לא יכול להיחקר."אמרה שרון לקצין.
"טוב.אני מעמיד שוטר מחוץ לחדר".אמר ופקד על אחד השוטרים שהיו בחוץ.
"למה שוטר?" שאלה ."הוא חולה ולא יכול לברוח" הוסיפה בכעס.
"גברתי הנכבדה" ענה לה השוטר בתקיפות."מצאנו אקדח על גופו .בבדיקה הבליסטית הייתה התאמה בין האקדח לבין הכדור שהרג את הגברתן שבחוף.ואני חייב לחקור אותו" אמר ויצא.
התעוררתי עדיין מרגיש את הכאב בחזי.
שרון עמדה לצידי בודקת,ומחליפה שקית עירוי חדשה.
"התעוררת?"אמרה וחייכה.
"כן ! קרה משהו?" שאלתי.
"היה פה קצין משטרה שרצה לחקור אותך בקשר לאקדח."אמרה.
"יש שוטר ששומר על הדלת שלא תברח"אמרה והצביעה לכיוון הדלת.
"שרון.הסתבכתי כעוגן מה?"אמרתי בייאוש.
"אל תדאג ירון.אתה חף מפשע ואני אעזור לך להוכיח חפותך."אמרה בביטחון.
מילותיה לקחו אותי אל חוף הים אל השחפים המרחפים מעל הצוקים.
תמיד אהבתי אותה והיא אותי עד לרגע שאותו גבר נכנס לחייה.
"שרון את עדיין עם...?"שאלתי בהיסוס
היא נשאה את עיניה והרגשתי בצל דמעה שיורדת על לחיה.
"אני מתנצל...לא הייתי...."אמרתי.
"זה...זה בסדר.אנחנו כבר לא יחד.הוא מת מסרטן לפני שנה"אמרה והתייפחה.
הושטתי את ידי ונגעתי בכף ידה.מלטף ברוך.
"אני מתנצל לא הייתי צריך..."התנצלתי שוב בפניה.
"ירון זה בסדר"ניחמה היא אותי.
"היית יודע בכל מקרה.יש לך נשמה של בלש"אמרה וחיוך החל להבליח על פניה.
"ועכשיו בו ונבדוק אותך" אמרה ועזרה לי לפשוט את החולצה.
ובפעם הראשונה ראיתי את הפצע בחזי.מכוער ועמוק ,
"הפצע מגליד יפה ובעוד כמה ימים תוכל להשתחרר."אמרה ועזרה לי ללבוש בחזרה את החולצה.
"שרון....שאלתי אותך על בחורה...ידידה שלי .שמה תמנע....ירו בה בחוף הים...."שאלתי.
"היא בסדר גמור נס גדול קרה לשניכם .היא נפצעה קשה ומחלימה."
אמרה .
"אגב היא שוכבת בחדר הסמוך" הוסיפה.
"אוכל לראות אותה? לדבר איתה?"ביקשתי.
"ירון אתה חלש...אולי בעוד כמה ימים כשתהיה חזק מספיק ותעמוד על הרגלים. עכשיו אתה עדיין חלש."אמרה.
לחדר נכנס גבר בבגדים לבנים ולצידו כמה גברים צעירים בחלוקים.
"שלום שרון.מה שלומך?"פנה הגבר בחיוך אל שרון.
"הכל בסדר דוקטור ציקי."השיבה וחייכה.
"ומה שלום החולה שלנו היום?"אמר וניגש אל מיטתי סוקר את גליון המחלה .
הוא הסיט את חולצתי בעדינות הביט בפצע ואמר:"יפה,יפה מאוד הפצע מגליד." בעודו מדבר שאר הגברים שלצידו גמעו מילותיו בשקיקה.
הוא ניגש אל שרון לוחש לה משהו ויוצא כשאחריו המתמחים.
שרון ניגשה אליי והבחנתי בסומק על לחייה.
"שרון נדלק עלייך הדוקטור אה?"אמרתי בחיוך.
"אמרתי לך שאתה בלש" אמרה וצחקה.
"ירון אני יוצאת אחזור עוד מעט" אמרה.
"שרון קחי."אמרתי והושטתי לה את מפתח החדר."לא אצטרך אותו יותר" אמרתי.
שרון לקחה את המפתח ויצאה החוצה, סוגרת את הדלת בעדינות.
הרגשתי שכוחותיי החלו חוזרים אלי לאט לאט.
חלק מהצינורות שהיו חדורים בזרועי הוצאו על ידי אחת האחיות.
קיבלתי אפילו מרק ירקות תפל.וכשביקשתי מלח לשינוי הטעם.הביטה בי האחות בכעס כאילו ביקשתי ממנה איזה סם מסוכן.
היא נהמה תחת שפמה ויצאה בכעס.שמעתי אפילו סינון קללה רוסית בין שיני הזהב שלה.
 
 

תגובות

חזרה ליצירות