סיפורים

השנה 1972, תחילת אוגוסט, בשיאו של הקיץ חזרתי לבסיס מחופשה של שבוע. חיכיתי בכיליון עיניים לחזור . נכנסתי לחדר שבו התגוררנו ששה חיילים. שלוש מיטות דו- קומתיים היו בחדר הקטן, ריח של טוסט שרוף עלה מתנור החימום החשמלי, ששימש גם כטוסטר לעת מצוא.

התיישבתי על המיטה , פני היו נפולות. הנחתי את התרמיל על המיטה ואת הנשק על ברכיי.

ליטפתי בתנועות מונוטוניות את הקנה ונראיתי מהורהר.

"אתה יכול לספר מה קרה? שאל אחד החיילים.

"היה לי ספור ארוך בשבוע שעבר" עניתי, כשמבטי מופנה עדיין לרצפה.

"ספר את הסיפור" - לחצו עלי החיילים בחדר...

הרבה חברים יעצו לי לשכוח, לומר היא סתם נערה , אבל לא יכולתי.

ניסיתי, חיפשתי תחליפים, התחלתי קורס חדש ושקעתי בלימודים.

תמיד היא הופיעה לנגד עיניי. הזיתי בה בהקיץ, חלמתי.

כשראיתי אותה, יפה היתה מתמיד. שערה השחור השופע השתלב להפליא עם לובן פניה ועיניה החומות. היא היתה חברה של אחותי ובת בית אצלנו, והייתה מגיעה להכין איתה שיעורים. הן למדו יחד מכיתה ט'. עכשיו הן בכיתה יב' מתכוננות לבחינות הבגרות. כל פעם, כשראיתי אותה, לבי נצבט.

נזכרתי באותה שבת. הכל נראה יפה, בהיר וחמים. התעוררתי מאוחר, והחלטתי ללכת לרחוץ בים. לא חשבתי עליה, ולא צפיתי את אשר יקרה.

רבצתי על החוף משועמם. משקפי שמש חדשות על אפי. הדלקתי סיגריה, ונשפתי ארוכות את העשן לאוויר שמסביבי. אני לא זוכר על מה חשבתי. בעצם מה זה משנה .

ואז ראיתי אותה , יפה , קטנה ושברירית . שערה השופע התנופף ברוח . ממקום מרבצי על החוף הבטתי בה . הייתי מוקסם.

היא נכנסה למים, קיפצה בעליזות בין הגלים כמו מנסה לגבור עליהם. היא נראתה מאושרת.

באותו רגע החלטתי לפתוח איתה בשיחה. חיכיתי רק להזדמנות.

ההמשך יבוא..

תגובות