גני המצוקה

בגני המצוקה החתולים גדלים

כמו זיפים על פניו של גבר.

בעורף העצים הציפור מקוננת.

האגרופים שבורים – איש לא פגע בהם

 מלבד הזמן.

סאטיר מרקד בין הגזעים

רקוד-ובכוא

הפאלוס החלול שלו נשרך אחרי זנבו.

נהר השיכחה שכח את עצמו

הוא רק זורם

וכל השותה נידון להישאר.

בוסתן המשוררים נעול.

הם איבדו את לשונם

שומעים אותם שותקים

בחורי הנייר.

הנימפה סחוטת אהבה

עטופה בצחוק מקרקש כטבעות

אסופות.

צבעוניותה -  אפר מתים.

מלך זועק כאן את יומו האחרון.

נער רואה כאן את כתלי  עירומו.

פרחים פעורים ככלוב צלעות משוסע

למצוץ כדבורים את מה שנשם.

בואו אל המשתה

להיבלע אחוזי תבוסה

משקיפים בעצמכם כמעבר לחומה

פנים חסרי פנים.

יש עץ אחד מכוסה בקורי עכביש

שפריו רעיל

וכל האוכל ממנו

הוא זרע לעץ הבא

עצם מעצמך

חלם מחלומך

הקסם האיטי של הנפש הנשברת

המרחב שבין הכאב לתפיסה

וזרועותיו הדביקות של הזיכרון.

הקורים מתכסים ברוח ומרחפים

ברכות לעיר הישרה

בואו בואו

אל גני המצוקה.