המילים כבר לא שותקות

הַמִּלִּים כְּבָר לֹא שׁוֹתְקוֹת

לֹא נִכְתָּבוֹת אֲמִירוֹת מְפֻיָּסוֹת

וְלֹא תּוֹדוֹת דְּבִיקוֹת שֶׁמִּתְרַפְּסוֹת

וּבִשְׁבִיל הַצַּדִּיקִים אֵין צֹרֶךְ

בְּשַׁעַר חֲלִיפִין וְלֹא בְּמוּסָר כְּלָיוֹת

לֹא תִּמָּצֵא מִלָּה שֶׁל אַהֲבָה שֶׁנּוֹגַעַת

וְאֵין צֹרֶךְ אֶת מִי לְצַיֵּן, אוֹ בְּמִי לָגַעַת

וְרַק הַמוּזָה מַכְתִּיבָה שִׂיחַ מְעֻרְפָּל

בְּסִגְנוֹנְךָ הַיָּדוּעַ עִם הַסִיּוּם הַמְקֻבָּל

וּמַשֶּׁהוּ בְּתוֹכְךָ כְּאִלּוּ לֹא עוֹזֵב

 וְאַתָּה בְּדַרְכְּךָ רַק