רְחוֹב הוֹלֵךְ רְחוֹב בָּא / נסים פרנקו
רחוב פלורנטין בדרום תל אביב של שנות הששים,
חצה את הרחובות , לפי סדרם, אברבנאל ,(לשעבר
וולובלסקי)
חיים ויטאל (לשעבר המגן) בן-
עטר, בנבנישתי ,יאיר שטרן(לשעבר
מזרחי ב') שדרות וושינגטון, הקישון,
הרצל , והסתיים ברחוב
העלייה , שם, בפינת מרכז הדגים של תנובה.
בהצטלבות פלורנטין ושטרן, היה קטע מדרכה רחב
, שם עמד
דוכן מוכר העיתונים , פולני גוץ, וממושקף.
איש זה תלה על דלת
הדוכן בכל בוקר יום ראשון בשבוע , את עמודי
עיתון הספורט
כדי שהעוברים ושבים ידעו את תוצאות משחקי השבת
.
בשש בערב בכל יום , נעל האיש את דוכנו ורכב
על אופניו לביתו.
מאותה שעה, הפך הדוכן כמטרה למשחק כדור, איש
לא יכול
היה לעבור בקטע המדרכה , ואיש גם לא העז
להעיר או לרטון.
באותה פינת רחובות הייתה ממוקמת החנות של
יעקב , חנות
גלנטריה קטנה עמוסה באביזרים שונים.
היו שם חגורות,
שרוכים, חוטי תפירה ושפאגאט ( שמשון)
סוגי כובעים, אטבים
חזיות , תחתונים, ביריות , מחטים וכפתורים.
היו שם כפתורים
שונים ומשונים שהגיעו אל יעקב מכל קצווי תבל
לפי דבריו ולכן
כינוייה של החנות היה "יעקב מהכפתורים ".
יום אחד הגיעו לפינת הרחובות פלורנטין ושטרן
שתי משאיות
עמוסות בלוחות עץ רחבים, מספר אנשים ירדו
מהן והחלו בבניית
במה רחבה על קטע המדרכה של דוכן העיתונים.
לבמה הצמידו
מדרגות , ועליהן פרשו שטיח כחול. כל זאת
לכבודו של איש מיוחד
ששמו היה מנחם בגין. איש זה היה אמור לנאום
בערב בפני קהל
המונים, שהיה עתיד להתכנס בפינת הרחובות
לרגל אירוע מיוחד.
אירוע בו הוחלף שמו של הרחוב מזרחי ב' לשם, יאיר שטרן ז"ל.
יאיר היה לוחם מחתרת בפלוגות האצ"ל נגד
האנגלים ששלטו
אז בארץ, וגם נרצח על ידם. באותו
ערב, הכינו נשות השכונה
מטעמים ערבים לחיך, בורקיטאס, פסטל דה קארנה ( רולדת
בשר אפוייה ) בקלאווה, סאראילי (
נקניקיה של בצק עלים
ממולאת בשקדים צימוקים ופיסטוק גרוסים נתונה
בסירופ
סוכר ) וכמובן שתייה חריפה וקלה,
לכבוד האורחים הנכבדים.
באותו ערב האזנתי לנאום החוצב והמשלהב ביותר
של חיי.
באמצע הלילה, יצאנו עם כלי עבודה של
אבותינו, לפרק חלק
מהבמה, כדי שיהיו לנו מספיק עצים למדורת
ל"ג בעומר.
בשבתות וחגים, לא עברו כלי תחבורה בשום רחוב
בשכונה
ולכן שמשו הרחובות מגרשי משחקים עבורנו,
ושיחקנו " סטנגה "
על הכביש. העמדנו שני "בלוקים
" במרחק הרצוי זה מזה
התחלקנו לשתי קבוצות , משחק כדור רגל לכל
דבר, אלא
שהכדור היה כדור טניס, ולא היו הוצאות חוץ,
כי הכדור היה פוגע בקירות הבתים וחוזר אלינו למגרש. גול היה נחשב, פגיעה עם
כדור
הטניס בבעיטה ב "בלוק " שניצב
במרכז הכביש. המשחק היה
נמשך עד אשר צעקו עלינו השכנים.
היו גם משחקי כדור- שפה. היינו בוחרים בן
זוג ראוי, מטילים
מטבע , "עץ " או " פאלי
" והמנצח היה זורק ראשון כדור גומי
מס' ארבע לשפת המדרכה שמנגד. אם קלע,
הכדור חזר אליו
והיה זורק שוב , אם לאו, היה תורו של חברו
לזרוק, המנצח, זה
שהיו לו קליעות רבות יותר, לעיתים היינו גם
מהמרים במשחק.
בקצהו הדרומי של רח' פלורנטין, הייתה דרך
עפר ולצידיה היו
צריפים ומבנים ארעיים ישנים, בהם התגוררו
משפחות עניות
כולן קשות יום מרודות, ולהן מספר רב של
ילדים בני כל הגילאים.
דרך העפר הובילה אל מגרש רחב ידיים וכינויו
היה "מגרש מכבי "
בו היו נאספים מדי יום ששי אחה"צ
הבוגרים של השכונה, חברי
קבוצת " דגל ציון ", הייתה זו
קבוצת הכדור -רגל הרשמית של
שכונת פלורנטין, סמלה היה דגל בי"תר, היא
הייתה גם
אבן הפינה, שעליה נוסדה והוקמה בי"תר
ת"א הלאומית של
אותם זמנים.
בערבי ששי, היה ריח של שבת נופל על השכונה.
השקט שלאחר המולת יום חול , עם ריחות
התבשילים המגרים את
החך, וכולנו , עם ניחוח של מקלחת חמה ובגדים
נקיים. היו מספר
אנשים שהקדימו ללכת לבית הכנסת , אך מה שהכי
מורגש היה
ניחוח האפייה בכל הבתים.
היינו נוהגים לשבת על מדרגות החנות של
" יעקב מהכפתורים "
ולתכנן את אשר נעשה בשבת. מישהו היה
מוריד מגש גדול
עמוס בורקאס עם ביצים קשות , אחר היה מוריד
שתייה קלה
ואחד קבוע, היה מביא רשמקול עם קלטות
ביוונית. וכך היינו
מעבירים שעה שעתיים, עד אשר קראו לנו לארוחת
הערב
המסורתית של ערב שבת.
אחרי הארוחה, כבר היינו פנויים לצאת
לבילויים במקומות
שבחרנו בהם עוד באמצע השבוע החולף.
היו אלה מסיבות שהתקיימו בבתי החברים , או במועדונים שהיו אלה אולמות
פנויים של מפלגות למיניהן שאותם הקצו לנו
כאולמות לריקודים
עם תנאי , שנבוא לשמוע הרצאות מטעם המפלגה.
כמובן שתמיד חיכו לנו לשווא.
ואת אשר קרה באותן מסיבות ריקודים על כך
בסיפור אחר.
