הַנָּאוֹת
מְבִיכוֹת / נסים
פרנקו
[מקרים אמיתיים]
ברחובנו הישן, בשכונת פְלוֹרֶנְטִין של שנות
החמישים
רח'
ר' משה קוֹרְדוֹבֵירוֹ (לשעבר התחנה) היה דֶגֶם מובהק
של קבוץ הגלויות
בארץ, וכל דייר התגאה במוצאו, בשפתו
ובמאכליו, וכן
בתרבותה הרוחנית של עדתו.
אותנו הילדים, עניינו
על פי רוב שלושה נושאים מוגדרים והם
הנשים במשפחות,
המאכלים שבישלו, והקללות שהיו שגורות
בפיהן, כאשר צעקו על
ילדיהן לשוב לביתם, או מתוך
כעס אודות דבר שעשו,
או לא עשו.
השפות שמילאו את
אזנינו היו בעיקר, לאדינו, יוונית, תורכית
פולנית, בוכארית,
ויידיש. אהבנו ולמדנו היטב את טִיבָן.
איני יכול לשכוח את
אשת הַרָפָּד ההונגרייה שגרה מתחתינו
היה לה חזה לתפארת,
מלא ורוטט, והיא נהגה לשלב ידיה
ולהגביה אותו כך,
שסנטרה נח עליו. מבטה היה רך ומזמין
ולא פעם, רמזה לי
לרדת עימה לביתה כי ברצונה להראות לי
תמונות יפות שלה.
בגיל ההוא עדיין היססנו וחששנו מנושאים
כאלה ונרתענו תמיד, ("פראיירים")
לך תדע, מה יספרו אחר כך להורים.
הייתה גם אישה גוצה
ושמנמונת, מתחתינו, יוונייה סלוניקאית
במוצאה, תבשיליה גרו
את הנחיריים וגרמו ממש לריר בפה.
היינו צובאים בפתח
ביתה, אני הייתי מגיע גם עד למטבח
מריח, משבח, וטועם
ראשון, רק אחר כך מספר וממליץ.
אותה אישה חזקה,
ניצולת שואה, גידלה לבדה ארבע בנות
נאות ומוצלחות, וקל
היה להבחין שלא היה חסר להן דבר.
פרט לאב.
והייתה אשת השוטר,
שהתגוררה ממש בקומת קרקע, חלון
דירתה היה בגובה מטר
וחצי מהמדרכה. שערה השחור
עיניה הגדולות ושפתיה
החושניות על פניה היפים, גרמו לך
לא להסיט את עיניך
מהם זמן רב, גופה היה עשוי לתלפיות
ומעורר… נואשות. בעלה פשוט
בקש לעבוד הרבה שעות, גם
במשמרות לילה, בכדי לשפר
את המצב הכלכלי שהיה מאד
קשה באותם זמנים. גם
אישה זו נהגה להזמין אותי לא פעם
אל ביתה, בכדי לתת לי
משהו טעים שעוד לא אכלתי מעולם
תמיד הבנתי את
מבוקשה, וגם ידעתי, שלא טעמתי זאת בחיי.
אין מצטערים על חלב
שנשפך. כיום, אפשר להבין היטב את
מצבן של אותן נשים,
ומדוע בקשו את חברתם של ילדים כמונו
תמימים.
היתה גם אותה אישה
הונגרייה, כבת ארבעים ומשהו, אשר
שכרה דירת חדר מול
ביתנו, קומה נמוכה יותר, שרגילה הייתה
בימי הקיץ הלוהטים
להסתובב עירומה לגמרי בחדרה הקטן
וכאשר יצאה מדי פעם
לעשן במרפסת, יצאה עם חזה ענק יפה
וחשוף, להנאתנו. כמעט
בכל יום היו באים אלי החברים להביט
במחזה הַמְלַבֵּב.
וכעת הגעתי לאישה
הפולנייה אשר התגוררה קומה אחת מתחת
למרפסת ביתו, של חברי
הטוב.
אישה דקת גזרה, עם
עור צח כשלג, כל יום וכל היום, הייתה לבדה בביתה, לא היו לה ילדים, בעלה היה עב
בשר מרשים, אשר היה שב לביתו בערבים מאד מאוחר.
נוהגת הייתה בַּעֲרוֹב
יום לשכב על כסא הנוח במרפסת, ולקרוא
ספרים עבי- כרס. כאשר
זה קרה, חברי היה שורק לי כמוסכם
והיינו נוהגים להביט
בה ממרחק של שלושה מטר בלבד, וללחוש לה כל מיני הצעות, בנוסף היינו מעיזים לטפטף
על ירכיה
החשופות טיפות מים
קרים, היא הייתה מביטה למעלה לעברנו
מחככת ירכיה ושותקת,
וממשיכה לקרוא.
ערב אחד, משכנו אלינו
למעלה בעזרת חבל עם וו, את הכרית
מעל כסא הנוח בעת
שהלכה לשירותים, כאשר חזרה ולא
מצאה את הכרית, הביטה
למעלה לעברנו והושיטה את ידה
הדקה והלבנה, חייכנו,
בקשנו ממנה שתשכב, היא שכבה ואנו
בזהירות הורדנו את
הכרית אל בין ירכיה. היא חייכה. היינו
בטוחים שהיא לא תספר
דבר לבעלה, היו ביניהם יחסים מאד
מתוחים, חברי סיפר,
שכמעט תמיד נשמעו צעקות ומריבות
גם בשעות הלילה
המאוחרות, כשהיא צועקת שיניח לה לנפשה.
כעת לבל תטעו בהבנה
בעניין המאכלים, לא היינו מורעבים
היה אומנם מעט, אך
מהכל. הֲנֶהִיָּה אחר מאכלים מסוגים
שונים, הייתה יותר
סוג של הטרדה וחוצפה של ילידי הארץ
כלפי העולים מן
המדינות השונות, גם את הקללות אהבנו
לא כי עשינו בהן
שימוש ביננו, אלא התבדחנו מהאופן בו
נאמרו, צחקנו מהמבטא
של האמהות ברגע שקללו את בניהן
הייתה בהן מין
עסיסיות מיוחדת, שלא הייתה מוכרת לנו בארץ
אז בילדותנו. היחס של
האמהות אלינו היה מאד חמים וגלוי
ואנו סעדנו את לבנו
על שולחנם של כל החברים, והתוודענו
אל כל המאכלים של
העדות השונות. בחלק מהם איני נוגע עד
היום. וכמובן שלא
הייתה בלבנו מעולם טינה, או בוז, כלפי מי
מהעדות, לשפתן, או
לתרבותן המגוונת. נהפוך הוא, היינו תמיד
שמחים להשתתף במנהגי
השמחה שלהם, על פני ימות השנה.
כאשר הוזמנתי לארוחות
ערב שישי אצל חבריי השונים, ידעתי
אצל כל אחד מה אני עומד
לקבל בצלחת. מאחר וגם אני הזמנתי אלי חברים, אז נתחיל עם המטבח הבולגרי, שאפיין
אותנו.
מנה ראשונה
"יָאפְּרָאק " או " אָגְרִיסְטָאדָה " העיקרית הייתה
מגוונת, או
"גְיוֹבֶץ'" או "גָארְבָאנְסוֹ" או"כְּיוֹפְטֵס קוֹן
פָּטָאטָה"
לעיתים גם"
פֶּפֶּרִיצַאס אִינְצִ'ידָאס". לפי הסדר: עלי גפן ממולאים אורז ובשר טחון,
ביצים עם מעט קורנפלור ולימון
בחושים היטב, פרוסות
של ראש סלרי קלוף, עם מעט מן העלים שלו, וגם פרוסות מעטות של קישוא מבושל.
קוביות תפודים, מעט
אפונה ירוקה, פרוסות של גזר אחד גדול,
פרוסות עגבנייה
קלופה, וכמה פרוסות בשר כתף או "וַייִסְבְּרָאטֵן", וזה אָכִיל לאחר
כשעה בתנור מחומם 081מע'.
גרגרי חומוס עם
קוביות בשר מס' 6 ,ברוטב אדום.
כדורי בשר טחון עם
תפוחי אדמה ברוטב אדום קל.
פלפלים ירוקים
ממולאים באורז ובבשר טחון, ולמילוי מצרפים גם עגבנייה גדולה קלופה, שהמילוי ייצא
לח.
עד כאן הבולגרי.
הבוכארי: אָשְׁפְּלוֹאוּ – היווני: סוּפְלָאקִי –
התורכי: כְּיוֹפְטֶה וּפַאסְטֵל
– ההונגרי: גוּלָאשׁ – הפולני:
גוֹגְל מוֹגְל
וְקְנֵייִדְלָאךְ וְגֶפִילְטֵה פִישׁ – הַפָּרְסִי: אורז עם הכל.
על המתוקים היינו "חולים"
ולא ויתרנו אף פעם.
ואלו הם: קָאדַאִיף – סָארָאִילִי – בַּאקְלָאבָה – סוֹטְלָאץ' –
מוֹאַלִיבִּי – אָשׁוּרֶה – אַרוֹס קוֹן לֶצֶ'ה וְעוּגוֹת
של סַאבִּי הַיְּוָנִי, עם
הַקְרֶם הצהוב
בִּפְנִים והסוכר הָמְזוּגַג למעלה, 003 גר' עוגה.
ואלה הדברים, אשר על פִּיהֶם
וּבְטַעֲמָם, חַייִנוּ וגדלנו בשכונת
פלורנטין האחרת של
אותם ימים, שלא נשכחו.
תם ולא
נשלם.
