שיר אלול

אָחִי הַקָּטָן, שָׁבוּי אֶרֶץ הַתֹּהוּ,

הִגִּיעַ הַזְּמָן שֶׁתָּשׁוּב אֵל הַטֹּהַר.

הַלַּחַץ כָּבֵד, אַךְ אַתָּה בֶּן הַמֶּלֶךְ,

עַכְשָׁו זוֹ הָעֵת

לְהִתְפַּקֵּחַ.

כִּי יַד הָאוֹיֵב אֶת הַנֶּפֶשׁ קוֹרַעַת.

גָּנְבָה אֶת הַלֵּב, שִׁעְבְּדָה אֶת הַדַּעַת.

טֻמְאָה שֶׁבַּדָּם, חַבָּלָה בַּמַּחְשֶׁבֶת...

אַךְ לֹא לְעוֹלָם

הַבּוֹשָׁה שֶׁל הַשֶּׁבִי.

תְּקִיעוֹת הַשּׁוֹפָר

יְבַשְּׂרוּ קֵץ הָעֹנֶשׁ,

עוֹמְדִים בַּמִּסְדָּר

אַבִּירֵי חֵיל הַקֹּדֶשׁ,

לְמַעְלָה פְּתוּחִים

שְׁעָרָיו שֶׁל הַנֵּצַח:

בְּרוּכִים הַשָּׁבִים

מִשִּׁבְיוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר!