לא מפחדות

 

השחור בעיניים נמרח. הוא יוצר מראה מדהים לכל הפנים. העיניים אדומות קצת, עייפות, אך מבריקות. אני מסתכלת על עצמי בראי, על העיניים האלה עם העיפרון השחור, והן שואלות אותי שאלות רבות כל כך. הן רוצות לראות כמה שיותר, לחקור וללמוד. הן אוהבות את העולם שלנו, לוגמות באושר כל פיסת נוף ומראות מרתקים.

 

כשאני נוסעת במכונית, אני לא מצליחה להיאבק בהן. מצד אחד אני עייפה ורוצה לנמנמם, אך לעיניים רצונות משלהן. מביטות מחוץ לחלון, בוחנות כל מטר שחולף מאחורינו, בולעות את העולם במבטן.

 

העיניים שלי מנהלות חיים משל עצמן. פונות לאיזה כיוון שהן רוצות, מסתכלות בלי בושה על אנשים, התנהגויות, חפצים, יחסים. לא בגלל שהן חטטניות ורכלניות, אלא בעקבות הרצון לדעת יותר. הן אוהבות לראות הכל מהכל, לשטוף את עצמן בכל טוב. אך כשמגיעה זוועה, כמו חתול על הכביש או סרט אימה מזעזע, אין הן מסוגלות לסבול את המחזות הללו. אפילו חדשות הן לא ממש אוהבות, וצופות בזה רק בשביל לנסות להיות מעודכנות פחות או יותר במה שקורה בעולם.

 

אבל לא באמת מעניין אותן מה עשה נשיא המדינה אתמול בלילה, אותן מעניין הצד היפה של העולם, הצד הרוחני, הצד הטבעי. הן ניזונות מהטוב שבעולם. מספיק עץ יפה אחד או ענן לבן ורך, וכבר הן מאושרות. הן לא אוהבות לסבול ולראות דברים רעים.

 

אותן עיניים לעיתים מאופרות בעיפרון כחול, צללית כסופה נוצצת ושמחה. לעיתים העיפרון השחור משתלט, עם צללית לבנה ומרוחקת. אך העיניים הן תמיד אותן עיניים, שרוצות להכניס לנשמה את היופי שקיים בחוץ.

 

רחוב ריק לאחר גשם, הכביש רטוב וחלק. העיניים אוהבות את זה.

שמיים בבוקר, בצהריים, בערב, בלילה. בכל הצבעים.

עצים ירוקים, עלי שלכת, פרחים צבעוניים.

אנשים, חיוכים, אהבה באוויר.

אושר ושמחה.

מבטים.

 

העיניים מתחזקות בכל פעם שמראה טהור נגלה מולן. אני שמחה שהן יכולות להדריך אותי בחיים, להזין את נשמתי בכל הטוב שהעולם מציע לנו. הן דואגות לי, שומרות עלי מפני מראות קשים, משתדלות לחשוף אותי להרפתקאות מועילות.

 

בזכות העיניים שלי אני רואה את העולם.

אין זה דבר מובן מאליו.

בזכות העיניים שלי, אני מתקשרת עם הסביבה.  בונה את עצמי בעזרת הנפלא שמופיע מולי יום יום.

 

העיניים שלי יכולות להיות שמחות.

אך גם עצובות.

הן לא פוחדות להרהר במחשבות.

וגם לא להישאר עצומות.

הן יכולות לבהות אל עבר האופק המדהים,

לעשות לנשמה שלי רק נעים.

 

אך מעל הכל,

העיניים לא מתביישות להשיר מבט,

להתמודד,

ליצור קשר עם עיניים אחרות.

 

הן לא מפחדות להסתכל הלאה.

אל העתיד.