חזרה ליצירות
סיפורים

הירושה פרק עשירי..

מאיר אש | (28/10/2006 16:49) | 80 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
התעוררתי בבהלה כל גופי כאב.שכוב הייתי במיטה מכוסה בסדין לבן.
הבטתי בחדר-על הקיר היו תלויות תמונות של נשים עירומות.בצד היה ארון עתיק ושידה שעליה היו מונחים בשמים וכלי איפור מגוונים.חלון גדול מכוסה בווילון כחול חסם את קרני השמש שבחוץ.
בידי שוב היתה תקועה מחט ארוכה וממנה צינור אל שקית שהכילה  נוזל שקוף כמים.
שרון נכנסה לחדר שיערה רטוב משאירה שובל של ריחות משכרים.
"נו! איך אתה מרגיש?"שאלה תוך כדי סירוק שערותיה השחורות.
"יותר טוב!" עניתי בקולי החלוש.
"אל תדאג.יהיה בסדר.חיברתי לך את העירוי מחדש.אתה פשוט איבדת נוזלים לכן התעלפת." אמרה והתקרבה.
"שרון!"פניתי אליה. "איפה דב?"
"דב יצא לסידורים ויחזור מאוחר יותר" אמרה התיישבה על הכסא שמול השידה והחלה במלאכת האיפור תוך כדי שהיא אומרת: "אני הולכת עכשיו לעבודה אחזור מאוחר יותר.ואתה!(הסבה ראשה לכיווני) בלי שטויות תמתין לי עד שאחזור"
"מבטיח "אמרתי בחיוך.
היא התקרבה אלי ריפרפה נשיקה על שפתיי ויצאה.
שכבתי במיטה מביט מידי פעם בתמונות שעל הקיר.
ניסיתי לקום מן המיטה ורגליי כשלו נפלתי על השטיח כששקית העירוי שוב נתלשת מזרועי בכאב.
לאט לאט התרוממתי על רגליי נתמך במיטה.נשענתי כך דקות מספר עד שכוחי שב אליי.בצעדים קטנים כמו של ילד שלמד עכשיו ללכת התקדמתי לעבר הסלון.
גם הסלון היה מרוהט בפשטות, הקירות מכוסים בתמונות עירום נוספות.ספה עתיקה ושולחן בצבע חום עמדו במרכז.
שמתי פעמיי לעבר המטבח.רעב וצמא.
הוצאתי מן המקרר קרטון חלב וצלחת שעליה עוגה יבשה.
לוגם בהנאה מן החלב כשמידי פעם נוגס בעוגה היבשה.
בעודי טורף ושותה.שמעתי לפתע דפיקה על הדלת,באיטיות התקדמתי לעבר הדלת,אוחז בסכין מטבח שלקחתי בבהלה מן השולחן שבמטבח.
הבטתי על חריץ המנעול-לא היה שום מפתח שהיה נעוץ בחריץ.
הפחד החל לחדור לגופי-"הלא הייתי כבר בסיטואציה דומה לא מזמן,"
חשבתי לעצמי.
באצבע רועדת הרמתי את כיסוי העינית שבדלת מביט דרך החור החוצה.
כשהבחנתי בדב נרגעתי,וצעקתי "שאין לי מפתח"
שמעתי את דב מעבר לדלת אומר:"לך אחורה אני כבר אפתח את הדלת"
זזתי אחורה כשאני שומע רשרוש מפתחות.לא עברה שניה ודב ניצב מולי מחייך כרגיל.
"מה קורה?" "אתה יוצא לריצה?"שאל בצחוק.
"נמאס לי לשכב"עניתי."כולם מנסים להרוג אותי ואני שוכב ומחכה בזרועות פתוחות."
"אל תדאג !" אמר דב וטפח על תרמיל גדול ונפוח."אנחנו נראה לבני זונות האלה אם מי יש להם עסק."
"מה זה?"שאלתי בסקרנות.
דב לא ענה הוא  הניח את התרמיל על השולחן בסלון ופתח את הרוכסן שבתרמיל והחל מוציא כלי נשק כדורים כמה לבנות חבלה.וכמה רימונים.
"השתגעת?" "הכלים שהבאת הם נגד צבא שלם."אמרתי.
"ותאמין לי הם צבא שלם."אמר ודחף סיגר אל פיו.
"אל תדאג ירון יהיה בסדר.או שאתה רוצה לוותר על הירושה?"שאל והצית את הסיגר המסריח.
"לא !"עניתי."הם יקבלו את המגיע להם.ואנחנו את המגיע לנו"
"ככה אני אוהב אותך" אמר דב ונשף ענן עשן על פניי.
"וחוץ מזה" הוסיף ואמר. "חוץ מזה מלאי הסיגרים שלי הולך ואוזל ואני צריך לחדש את המלאי."
"דב !" פניתי לכיוונו. "לא נראה לי שנצליח רק שנינו נגד צבא שלם."
"אל תדאג יש לי כמה חברים שיעזרו."אמר בשקט.
"בנתיים הבאתי לך את הבגדים מבית החולים.קח תלבש אותם." אמר והניח אותם על השולחן בסלון.
"עכשיו אני יוצא אחזור מאוחר יותר.ואז נשב על תוכנית." אמר ופנה ללכת.
סמוך לדלת עצר ואמר: "ירון על תסמוך על אף אחד.-אני נועל את הדלת אחריי.תזהר טוב?" "ותשמור על התרמיל "אמר ונעלם מאחורי הדלת.
שמעתי שוב רשרוש מפתחות .צעדיו המתרחקים ושקט.
   

תגובות

חזרה ליצירות