גַּעֲגוּעַ - לבמת הדיון של אתי שני.

גַּעֲגוּעַ/ש.כֹּהֵן

יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים שָׁנִים

חָלְפוּ מֵאָז

הַחַיִּים הָיוּ בְּצֶנַע.

הַדִּירָה הָיְתָה קְטַנָּה,

אַבָּא שֶׁעָבַד קָשֶׁה,

וְאִמָּא שֶׁטִּפְּלָה

בְּכֹל הַמִּשְׁפָּחָה.

לְתֻמִּי כְּיֶלֶד אָז חָשַׁבְתִּי,

שֶׁהַמַּצָּב הָיָה

לְגַמְרֵי לֹא סִימְפָּטִי.

הַלֵּב פָּשׁוּט נִקְרַע,

הַמַּצָּב הָיָה אָז רַע,

אֲבָל חִפַּשְׂנוּ אֶת הַטּוֹב,

וְיָדַעְנוּ לֶאֱהֹב.

אֶת הַבָּתִּים שֶׁל אָז

לֹא הָיָה צָרִיךְ לִנְעֹל,

וּבַחַגִּים לְבֵית הַכְּנֶסֶת

עִם אָבִי הָלַכְתִּי,

וּבְשִׁשִּׁי הִבַּטְתִּי

בַּלֶּהָבָה שֶׁל הַנֵּרוֹת

שֶׁאִמִּי הִדְלִיקָה.

בְּפוּרִים עִם מַסֵּכוֹת

אֶת מִשְׁלוֹחַ הַמָּנוֹת

הֵבֵאנוּ לַשְּׁכֵנוֹת,

שֶׁמֵּהֶן קִבַּלְנוּ,

גַּם כַּמָּה פְּרוּטוֹת.

שִׂחַקְנוּ כַּדּוּרֶגֶל

בְּכַדּוּר סְחָבוֹת.

בִּתְחִלַּת שָׁנָה

אִגְּרוֹת בְּרָכָה

לַחֲבֵרִים שָׁלַחְנוּ

"שָׁנוֹת טוֹבוֹת"

לָהֶן קָרָאנוּ.

מֵאָז חָלְפוּ שָׁנִים רַבּוֹת,

וְנִשְׁאַר רַק זִכָּרוֹן וְגַעְגּוּעַ

גַּם לַשָּׁנִים שֶׁנֶּחְשְׁבוּ רָעוֹת.

הֵן בֶּאֱמֶת הָיוּ שָׁנִים קָשׁוֹת,

כִּי תָּמִיד בְּכֹל הָרַע

יָדַעְנוּ לְחַפֵּשׂ

גַּם אֶת הַטּוֹב.

7.12.2020