ויהי היום והנה בשכונה הירושלמית הוותיקה הקרויה גבעת זלמן שקו אחד עובר בה וחוסם את כל התנועה הבאה משווקי העיר המהוללה. אותה שכונה נאדרה והמאוכלסת במיטב שלומי אמוני ישראל השייכים לחסידות גור וקרקסטינוסקי שכנה לה דומם ספריה קטנה ומצופפה על אם הדרך ששכנה במתנ"ס בית אבו ראס שתרם הגביר מנשה פשפשלוך לפני שנפטר משפעת העופות בשנת יר"ח.
והנה בראש הספריה עמדה הגברת מטילדה דלרוזה. אותה ס"ט מבוגרה שהתקרבה לשנת הפנסיה שלה כמו שנאמר "ובשביעי יצא לחפשי" אלא שלא הייתה זו שנתה השביעית אלא שנתה הארבעים. זו ניהלה בקושי את הספריה הקטנה מטר על מטר והייתה מוקד לאותם ילדים רכים עולי ימים וילדים רכים לשנים אשר היו ישובין על רצפת הספריה ומעיינים בספרי ילדים רכים ובספרי דונלד דק ומיק מאוס שעליו נאמר "ואת העכבר לא תאכלו כי שקץ הוא" אבל לעומת הפסוק ולעומת העכבר אכלו ובלעו הם ספרים רבים כדוגמת טולי תעלולי ודנידין אותו לץ עול ימים אשר בעצת אותו דוקטור קתרוס המשומד החליט להעלים עצמו מעל עולמו של ריבונו של עולם ולשים אנשים ללעג ולקלס למען יבטלו דעתם בפניו וכך יוכל לתת להם בעיטה או לאטמ"ע. והיא. מטילדה, הייתה עוברת ונזהרת שלא תפגע כף רגלה בראש הרך של אחד הילדים חנוני הדעת ושלא תרמוס ברגלה רגל קטנה או יד רכה למען לא יתקיים הפסוק "תרמוס כפיר ותנין".
והנה היו אמהות ולדניות ששלחו תינוקותיהן לשבר ספרים מאת מטילדה והיא הייתה מתפלאת חזור והתפלא הכיצד ילדים בני שנה וחצי יודעים מסלולם אל דלפק ההשאלה וטיטולם נשרך אחריהם כשהוא מפיץ ריח סרחונין של קאקן שלא טופל במועדו. ובקיצורו של עניין תיפקדה מטילדה בקושי אך היטב היטב בעזרת הומור ובעזרת עוזרים אשר הושברו והושאלו לה מעת לעת מאת הספריה המרכזית ששכנה ברחוב בצלאל שמוצאו מגן סאקר ושפכו ברחוב המלך ג'ורג' מלך ענגלאנ"ד עליו השלום.
אמנם נכון הוא כי היו באותה ספריה ספרי חרדים ואמונה משל חיים ולדר ומנוחה פוקס שלא ידעה מנוחה. היו אלו ספרים מסוגם של רוב אותם בריות אשר התגוררו בשכונה. אך עדיין היו שם מדפים עם ספרי מבוגרים אשר נטפו תיאורי דרך גבר ועלמה וסוגיות מכחול בשפופרת ומושב ליצים וספרי שמאלני"ן כגון חיים באר אשר לשיטתם ירק לבאר ממנה שתה ומאיר שלו אשר במאמריו בעיתון ידיעות עיקצץ את הציבור שקרא מספריו ועמוס עוז שקרא עיזוז ותיגר על משפחתו הרעוויזיאניסטי"ת ומורשתה וא.ב יהושע שמרד בעולמו הספרדי הס"טי. ועוד סופרים ערלים מארצות נארווגי"א. אונגארע"ן שבדיה ואמריקע וניקאראווע.
והנה אתרע המזל ואותה ספריה שכנה ליד אולם ששימש לאימונו ג'ודוקא וצ'אגאוויא וקראטה וכל מיני אמנויות קרב מזרחיות אשר אותם עכומי"ם סינים ויפנים שעיניהם עקומות המציאו על מנת לשבור עצמות אויביהם בני אירופ"א אשר באו עליהם מעבר הים להשמידם ולחרב תרבותם הנאדרה בכוח הזרוע.והנה המון נעליים שכנו ליד פתח הספריה וגרביהן מציצות מן הנעל כאותו נקניק המציץ מסנדוויץ. אך לא כאותו נקניק המדיף ריח שומין הדיפו הללו ריח סרוח משל קטניית הפול המתבשלת תדיר במרק. ואותו גו'דוקא ששמו היה עובד והיה בנוי כהר אדם ותל תלפיות וכהר המוריה ושוקיו כעמודי הערקאל"ס עליו השלום וחזהו כארנעל"ד שבארצענגעע"ר ההוא שהלך להיות מושל בפלטרין הקרוי קאליפארני"ע. אותו עובד שהייתה לו חגורה שחורה כמו חסידי ישראל, היה מצעק ומגדף ומאמן תלמידיו הלבושים במיני קיטע"ל לבנין אשר נוהגים ללבוש בימים נוראים. והיה מורה להם באמנות המכות והכאעס"ח ומוציא מקרבו קולות כמו "האאא" ו"דאאא" ו"אייי" כדוגמת נערי הרחוב אשר צפו בסרטי ההוא בראס לי אשר עבר לעולם שכולו טוב ואותו ג'ודוקא היה מפחיד את הילדים הרכים המעיינים בספרי חמד והיה מטריד את מנוחתה של מטילדה. והנה התכעסה פעם אחת רבות על אותו עובד העובד בקראטה והתריעה על אותן צווחות איומות והוא הביט בה במבט עגל ואמר שאם לא תפסיק להטרידו אזי:
"אני אשבר את ספרייך במחי אגרוף אחד!"
והנה התחרפנה אותה מטילדה וקראה לעומתו קריאות כמו "האאא" ו"דאאא" ושילחה בו אגרוף ובעיטה ולאטמ"ע ואותו עובד התמוטט על הרצפה כמו מגדל קלפים בעוד כל תלמידיו מגחכים על מפלתו של המורה כאותו גולית שנפל שדוד בקלע דוד המלך אי שם בעמק האלה בואכה קדם.
והנה חזרה מטילדה לספריה ועברה לסדר את הספרים במדפים ואיתרע על ידה תקלה ודרכה על רגל של מישה ששכה על הרצפה וקרא ספר של "השודד האטענפלא"ץ". והוא ציווח וצעק ובכה והוריד דמעותיו כנחל מים הזורם אלי ים וברוב עיזוזה שכחה לומר סליחה ואמרה לו שיפתור את הבעיה לבד וכשלא ישכב סרוח על קומתה של הספריה. והיא נשברה מחמת אותה צפיפות שאירעה בספריה והנה לא ידעה אם מי יש לה עסק מכיוון שאותו עול ימים היה בנו של בעל בית הדפוס הכי גדול לייצור פשקווילים בירושלים. והוא הביא את אבא שלו שהיה סתום בלום בצבע חום ושמו חמי זבלדובסקי. ולמה היה חום? כיוון שלבש בגדי חומי"ן כל השנה מחמת אותו תבלין הקרוי טינע"ר הרווח בבית הדפוס ודבק בפיאותיו ובציציותיו ובקפוטתו. והוא הגיע כולו רותח כאותו הר געש המתקרא ועזא"ב וביקש ממנה להתנצל שמא יהיה מאוחר. והיא סירבה ואמרה:
"אני לא אשמה שהספריה כל כך צרה"
והוא התריע שהיא תשלם על כך ביוקר והיא לא התייחסה אלא אמרה לו בשפתה:
"יא בוראצ'ון דמיקולו! לך לאבא שלך שיחנך אותך!"
והנה אותו חמי הלך חם וזועף ומגדף לתוך זקנו ופגש באמצע המתנ"ס את עובד הפצוע מחמת מכתה הקשה של אותה מטילדה ויחד עשו שותפות שמשון ויובב וטיכסו עצה הכיצד לבלום ספריה זו. והנה הציע עובד עצה הגונה כנגד אותה מטרוניתא זו. וכל אחד שם כסף על מנת לממן את המזימה הזמומית.
והנה באישון ליל הודבקו מודעות המכונות פשקוויל על קירות ירושלים ושכונת גבעת זלמן. מודעות שניתלו על ידי חמי ועובד:
עורו עורו!
תושבי גבעת זלמן ובנותיה
להסיר מכשול ודבר עבירה
א. ספריה ובה אמנם ספרי מורשת וספרות דתית אך מוסווית במיני דברי מינות וכפירה בעיקר וספרי זימה מאת עוכרי ישראל ותורתה כגון מאיר שלו.א.ב יהושע וסופרים ערלים עובדי כוכבים ומזלות המכפישים אלוקי ישראל ומערכותיו
ב. ספריה ובה ספרי כפירה במסווה ספרי ילדים כגון טולי תעלולי הכופר והמשומד. דנידין הנעלם והאלים המשטה בתורת ישראל.וקאפיק"ע החיה הטמאה החיה בקרב בני אנוש. הליסטים הארור האטנפלא"ץ הערל והמשומד המלמד תינוקות של בית רבן הכיצד לגנוב דברי חפץ מההורים
ג. ספריה ובה ספרי אותו רם אורן המתאר תיאורי דרך גבר בעלמה ותיאורי ביטול תורה וכפירה בעיקר שנא' "משנאי השם יכחשו בו"
ד. זו השוכנת בקרב שכונת החסד והתום. בקרב מתנ"ס בית אבו ראס. המדיחה ילדנו לדבר עבירה וביטול תורתו יתברך.
בל ניתן ובל נשים רגלנו במקום!
על החתום
ועד ספריות הקודש
והנה מטילדה ראה ראתה את המודעות ברחוב ואנשים הסתכלו עליה במבט האטענפלא"ץ ובמבט סמוי כשל דנידין ובערמומיותו של קופיקו כשפתחה את הספריה. אך היא לא דאגה ושמה מבטחה בצור עולמים. והנה מעז יצא מתוק ומחלב קלוקל יצא מלפפון חמוץ במלח והנה נעשה סוף סוף שקט בספריה ומעט אנשים באו ומספר המנויים ירד בחצי והיא לא הייתה צריכה לבקש תגבורת מאת הספריה ברחוב בצלאל ולא נראו סצינות של ילדים השרועים בהמוניהם על קרקע הספריה והיא לא הייתה צריכה לפלס דרכה ביניהם ולשבר את רגליהם וראשם וריח הטיטולים לא הורח ועוף לא פרח ובא לציון גואל וחמי ועובד עבדו למענה ועשו למענה את שירות צמצום הלקוחות הטוב ביותר ולמטילדה לעת בלותה הייתה לה עדנה ורוגע ויכלה לפלס דרכה לגמלאות כמרוח מרגרינת בלו בנד על לחמניה.
