חזרה ליצירות
סיפורים

הירושה פרק 12.

מאיר אש | (30/10/2006 16:41) | 73 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
הדפיקות על דלת הכניסה הלכו והתחזקו.
לבשתי את בגדיי במהירות.מסמן לשרון להיות בשקט.
היא הנהנה בראשה.יצאה מן המקלחת וניגשה אל המגבת שהייתה תלויה על הדלת לידי.לפתע מצאתיה בין זרועותיי-היא החליקה מן המים שעל הריצפה ישר אל בין ידיי,
לפתע הצמידה נשיקה לחה על שפתיי...."זה לא הזמן" אמרתי ויצאתי לעבר הדלת.הצצתי מן העינית והבחנתי בגבר משופם לבוש מדי משטרה.לצידו עמד שוטר נוסף.
"מי זה?"שאלה בלחש שרון שהיתה כבר לבושה ומריחה טוב.
"משטרה.." אמרתי בחוסר נוחות."יש דרך לברוח מכאן?"שאלתי.
"כן !.דרך המרפסת!" אמרה והובילה אותי לאחד החדרים.
"רק רגע!"אמרתי וניגשתי שוב אל הסלון לוקח את התרמיל שדב הביא.
הדלת למרפסת היתה פתוחה הבטתי למטה אל הקומה הראשונה שתחתיי."אני אצליח לרדת זה לא גבוה"אמרתי למראה פניה הפוחדות של שרון.
"טוב....בזהירות ירון."אמרה והדביקה לי נשיקה.קרבתי אליה בתשוקה מצמיד את גופה אליי.לפתע נרתעה ואמרה: "זה לא הזמן ליאור אני אחכה"
דילגתי מעל המרפסת גולש אט אט אל המרפסת שלמטה.ומשם קיפצתי אל הגינה.מסתתר בין השיחים הסבוכים.
הצצתי וראיתי מכונית משטרה עומדת בחזית הבניין.הכאב שוב חזר לגופי,צעדתי אל הבניין הסמוך מציץ מידי פעם לאחור.אף אחד לא עקב אחריי.לאחר צעדה של כרבע שעה הגעתי לשדרה קטנה שם אפסו כל כוחותיי והתיישבתי על ספסל עץ מרקיב.
הערב החל יורד והשדירה היתה ריקה כמעט. כמה יונים טיילו לידי מנקרות פירורי לחם רטוב.
ממול הבחנתי בחנות פלאפל קטנה ושמתי פניי לעברה.
בפנים היה שולחן בודד וסביבו ארבע כסאות.ניגשתי והתישבתי על אחד הכסאות. מוכר הפלאפל הביט בי בחוסר עניין תוך כדי רציחתם של כדורי הפלאפל בשמן הרותח.
"אפשר לקבל מנה ובקבוק קולה?"ביקשתי.
"כבר מגיע!" פלט המוכר במבטא ערבי כבד.
שלפתי סיגריה מצית אותה ולוקח נשיפה חזקה לראותיי.מביט מידי פעם לעבר הכביש  אל מכוניות חשודות.
"שלום אני חנה " שמעתי לפתע קול של אשה מאחוריי."אני יכולה לשבת?" שאלה.שלפה את הכיסא שלצידי והתיישבה."תאמין לי אין פלאפל כזה בכל העולם.הפלאפל של אבו מוסא ידוע בכל העולם."המשיכה בדיבורה.
"אני מחכה לחברה שלי סימה היא תלאביבית זמנית.היא הגיע לכאן מלוד-מה יש שם בלוד? רק נרקומנים ועבריינים.ואני אומרת לך...."פנתה אליי מנקה את משקפיה מאדי הפלאפל החם."אני אומרת לך...מה הוא חושב לעצמו....ככה סתם לאנוס ...והוא נשיא." המשיכה.
"אפשר לקבל כבר את המנה?"פניתי אל אבו מוסא .
"עוד רגע !אין לך זמן?אתם הייהוד כל זמן רצים-לאן ?אמר בשפתו העילגת.
"הוא בסדר אבו מוסא." צעקה לי חנה לתוך אוזני.נבהלתי מקולה הצורם.
"בסדר גברת.אבל למה לצעוק?אני לא חרש" לחשתי לכיוונה.
"גם אתה לא משהו...." צעקה שוב לעברי.
מיד הצטרפה אליה אשה נוספת ושתיהן התיישבו על ידי והחלו בשיחה.
"שלום סימה !מה שלומך? מה שלום הנכדים?"שאלה חנה .
"הכל בסדר!כולם בריאים ושלמים" ענתה סימה לחנה .
"נרשמתי לחוג קראטה" אמרה חנה ועשתה תנועה חדה בידה כמעט ומורידה את ראשי.
"מה את אומרת?"התלהבה סימה."ואני נרשמתי לחדר כושר...בשביל הגיזרה." אמרה והבליטה את חזה מולי.
אבו מוסא הגיש לי את מנת הפלאפל ובקבוק הקולה.ותוך כדי אכילה ושתיה.נאלצתי לסבול את שיחתן של השתיים.
שלפתי מכיסי כמה מטבעות והנחתי על השולחן .
נפרדתי לשלום מאבו מוסא מידידותיי החדשות ויצאתי החוצה.
 

תגובות

חזרה ליצירות