כְּלוּב זְכוּכִית

בְּתוֹךְ  כְּלוּב זְכוּכִית

הִיא כְּלוּאָה . 

לֹא שַׁיֶּכֶת. מְנֻתֶּקֶת.

חַיִץ מַפְרִיד בֵּינָהּ לָעוֹלָם.

מוּזָרָה הִיא לְעַצְמָהּ, לְזוּלָתָהּ.

אֵינָה מְאַפְשֶׁרֶת

קֶשֶׁר חַי, חַם, שֶׁל אֱמֶת.

בְּכָל זֹאת הִיא פֹּה.

אֵינָהּ צְרִיכָה לִצְבֹוט

עַצְמָהּ לָדַעַת

שֶׁהִיא כִּבְיָכוֹל, בַּחַיִּים.

כֻּלָּהּ כְּאוּבָה  

מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ.

זוֹ הוֹכָחָה מַסְפִּיק חוֹתֶכֶת - 

תַּרְתֵּי מַשְׁמָע.

אֵינָהּ צְרִיכָה לִשְׁאֹוף

לִהְיוֹת בִּלְתִּי נִרְאֵית

עַל מְנַת לְהָצִיץ וְלִשְׁמֹעַ,   

שֶׁהֲרֵי הִיא בְּהֵעָלֵם

בְּהֵאָלֵם.

בְּתוֹךְ כְּלוּב הַזְּכוּכִית,

בְּתוֹךְ לִבָּה הִיא -

מְקַרְקֶרֶת תּוֹדָה.

לַמְרוֹת קְרִירוּת הַזְּכוּכִית

מְקַוָּה, שֶׁנִּתַּן לַחוּשׁ

בְּחוֹם הַחִבּוּק וְהַנְּשִׁיקָה

שֶׁהִיא שׁוֹלַחַת לַמֶּרְחַקִּים

מִתּוֹךְ גַּעְגּוּעַ בְּלֵב מְיֻתָּם.

אֵין הִיא יְכוֹלָה לַחְדֹּל

מִלִּשְׁתּוֹת אֶת הָרַעַל

הַמַּר הַנּוֹרָא,

כְּמוֹ מֵי שָׁפִיר

שֶׁל לֵדָה מְעֻכֶּבֶת,

אֲשֶׁר מֵצִיף אֶת הַכְּלוּב

האוֹטֵם אֶת צְרִיחוֹת

כְּאֵבֶיהָ.

אִם יְנֻפַּץ הַכְּלוּב -

אֶת רְסִיסָיו הַדּוֹקְרִים

הַתִּשָּׂא הִיא לָעַד

בְּגוּפָהּ , בְּנַפְשָׁהּ?