מדינת הקשישים

אשריך שעשית עליה למדינת הקשישים

יש כאלה שגם לזה לא מגיעים,

ועם סל ההטבות אתה יכול לעוף

אל מעבר לעננים,

ולתת משם קפיצה לעולם הצעירים...

תודה אייזיק היקר על השיר המעורר מחשבות רבות.

יום טוב

שמוליק

ביקורת נוקבת קלטתי פה, תובנה עוצמתית.

לחיי העם הזה בכל זאת-אדם 

את התואר קשיש קיבלת מהמדינה. אמנם הטבות מסוימות בשכרה, אך אינך בטוח שברצונך להשתייך למועדון הזה. 

לנצל את הרגע ולא להתייחס לסיווגים שמעניקים לנו 

לעולם, אבל לעולם, אל תיטוש את רוח הנעורים.

אחרת לא תישאנה אותך רגליך בבקר מרוב יאוש

טובות השתיים. חלומות באולד טראפורד וחיפושיות באנפילד.

.

מפגש ראשון שלי עם טקסט/שיר שלךָ, ואני שמחה מאוד-מאוד שהיה לי האומץ

.

להיכנס. 

.

:))

.

אהבתי אֶת שקראתי, אֶת דרכךָ הנעימה להביע ביקורת, להביע אֶת עצמךָ. 

.

אהבתי אֶת השימוש ואת הבחירה שלךָ במבנה השיר,

.

ואֶת בחירת המילים.

.

תודה רבה-רבה לךָ על כךְ!

.

מקווה מאוד לראות אותךָ קורא ומגיב אצלי, 

.

כדי שנוכל להיפגש גם בשיר/טקבט הבא שלךָ. *

.

בברכה, 

.

רבקה ירון

---

.

* אני נוהגת לקרוא ולהגיב אך ורק למי שקוראים ומגיבים לי: 

.

עניין של חיסכון - ועניין של מגבלוֹת אישיוֹת. 

.

תודה שוב, אייזיק.

.

רבקה

---

אחת מהשתיים: או שלא הבנתי נכון את כוונתך או שזו שהגיבה לשיריי פה ושם בשנים האחרונות היא רבקה ירון אחרת. על כל פנים , תודה רבה לך רבקה יקרה על תגובתך ועל תובנותייך . אני קורא את יצירתך , מוקיר אותה עד מאוד. לצערי איני יודע תמיד לתרום דברי ביקורת ברמה מספקת . אשתדל לקיים איתך את המערכת הזו של "תן וקח" בתקווה שאכן יהיו לי דברים חשובים לומר.

.

כי כאן אין רבקה ירון אחרת. 

.

אִם פה ושם, כפי שכתבתָ בתגובתךָ לי, אז - 

.

אנא!

.

תגיב לכתבַי!

.

מה נראה לךָ, מה לֹא נראה לךָ. 

.

בעיקר: מה לֹא נראה לךָ, בסדר?

.

אני מוכנה גם לדברֵי ביקורת, כי אין דרך אחרת להתקדם. 

.

מצפה לביקורךָ/לביקוריךָ!

.

(..אלא אִם אינךָ רוצה בתגובותַי...) <חיוך>

.

ותודה רבה-רבה על תגובתךָ זו!

.

שלךָ, 

.

רבקה

---

תפסו אותך, ואתה מרגיש שאוחזים אותך חזק מדי

אז אגלה לך שזה ממש לא נורא.

יש לי ניסיון ארוך שנים במדינת הקשישים

אבל בשבילי זה רק שם ולא תחושה

אז קח את ההטבות שהמדינה הזו נותנת

והמשך להיות במדינת הצעירים - מתוך נסיון זה אפשרי.

אני למשל מגיעה לסניף הדואר

מנפנפת בכרטיס "בלי תור" וזו תחושה נפלאה.

אז ככה, פעם קופצת עלי הזיקנה, ופעם אני צעירה, הכול לפי החשק ואמות המידה, כאשר אני נקראת לדגל לשמור על נכדים, אני צעירה וכאשר אני צריכה לחיות אני כבר לא ממש , עובדה אני בגיל המישורת בסכנה מהקורונה הנוראה,  ככה כנראה שזה נכון הגיל תלוי בתרגיל.

למעשה את מחזקת את התפיסה שלי שאין קוד התנהגותי שלם שהוא תלוי גיל וכמו שאמרת: " זה לא הגיל אלא התרגיל".