יצירות אחרונות
ארבעה בנים (0 תגובות)
אילה בכור /שירים -25/04/2024 16:48
צבוע (4 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -25/04/2024 10:39
הלילה לא נהיה מאושרים (1 תגובות)
לירון תמם /שירים -25/04/2024 08:12
בְּרֵאשִׁית הָיָה הַכֹּל (7 תגובות)
שמואל כהן /שירים -25/04/2024 04:40
THANK YOU MR.PRESIDENT (5 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -25/04/2024 00:11
התהפוכות שלך (3 תגובות)
שיח אחר /שירים -24/04/2024 21:35
הו קֶרוֹל.. (5 תגובות)
צביקה רז /שירים -24/04/2024 20:57
אנומליה. מתוך ספרי דיו ודופמין (2 תגובות)
תומר קליין /שירים -24/04/2024 20:10
פסח על שום מה (13 תגובות)
אילה בכור /שירים -24/04/2024 16:44
הַשֶּׁקֶט יַפְעִים בִּי שִׁיר - בהקדשה לרבקה עם המונה ליזה (13 תגובות)
אביה /שירים -24/04/2024 07:39
סיפורים
פרולוג
נשימה....
”בבית ישן ועייף
התעוררתי על החול הקר והקשה אל שמיים קודרים. שכבות על גבי שכבות של עננים שחורים וסמיכים בולעים האחד את השני כנחילי ארבה, עננים אדומים ולבנים נושמים ונבלעים חסרי אונים מול עוצמה חסרת רסן. בהיתי מהופנט במחול הקודר שנרקם מעלי מתעלם מהגשם הדק שהחל לרדת ברכות עוטף אותי בעדינות שקרנית. רק כעבור דקות ארוכות נהייתי מודע לגופי הדואב והמותש ולכאב העמוק שאחז בראשי כאחיזת האוקיאנוס בסירה תמימה בסערה. ”איפה אנחנו ?”
תשובתו הסתמית והמתחמקת הרגיזה אותי אך בחרתי לשתוק. ”מה זה ?” ניסיתי לצעוק אך רק לחישה יצאה מגרוני הוא רטן, משך את נאד המים מידיי גמע מחצית, סגר, והניח שוב בינינו. בחנתי את האיש ארוכות ורק לאחר שהשתכנעתי שבלע את המים ודבר לא קרה הרמתי את הנאד. עשרות עשרות שחו ללא מודעות לסופם או שמא סופי ההולך וקרב. הפכתי את הנאד על ראשו בתקווה שיעלו למעלה הרחק מהפיה, אחר כך ניערתי וסובבתי אך ניכר שאין לכך שום השפעה. לבסוף הצמא הכריע אותי, עצמתי את עניי ולגמתי ארוכות. המים היו מתוקים וקרירים והרגשתי איך דעתי מצטללת. סגרתי את הנאד, הנחתי על הספסל בנינו והוא הפך לעננה קטנה של אדים ונעלם. את הפקק שנשאר על הספסל טחב האיש לכיסו. ”אתה גר כאן באזור ?’ שאלתי לבסוף הוא הנד ראשו לאחור בחצי מבט מעבר לכתפו וחזר לבהות באופק, ספק אם חש בגשם שהחל שוב לרדת מתערבב עם רסיסי הגלים שעלו מעלה עם הרוח. ענני הסערה התנפצו על הצוק האדיר בתאום מושלם עם גלי הים. ברק הבליח את השמים, לאורו הבהיר נראה הצוק כענק היושב מול הים וחוסם את הסערה מלעבור. פניתי לאחור וחציתי באיטיות את רחבת הסלע החלקלקה תחת רצף ברקים נוסף שפילח את השמיים כמשתתף בהתקפה. אורם הכסוף חשף מעבר צר בין שני סלעים גדולים שנחו האחד על כתפו של חברו. הבטתי פנימה בתמיהה אך דבר מלבד אפלה קרה לא הביט בי בחזרה. קראתי לאיש אך קולי העייף אבד בין שיחות הרעמים ומשב הרוח המתגבר, בוודאי לא היה עונה לי בלאו הכי. התמהמהתי שניות בודדות בקור ובגשם ונדחקתי פנימה מגשש בידיי את הקירות הקרים והטחובים מחכה שעניי יתרגלו לחשיכה. התקדמתי באיטיות מפרכת מדמיין תהום שנפערת תחת רגלי ומביאה לסופי, אך צלליות מרקדות על הקירות העלימו במהרה את המחשבות הטורדניות. אור חלש ורך חשף נתיב שהלך והתרחב ומצאתי עצמי עומד בפתח חלל רחב ידיים. התעוררתי לריח תבשיל שמילא את החלל. האיש נע ונד בגבו אלי לאורך מטבח קטן שנחצב כולו באבן ונטמע לחלוטין בקירות המערה. חותך ובוחש מוסיף וטועם תנועותיו מדויקות ושלוות והוא ממלמל לעצמו בלחש. הוא פתח דלת קטנה שלא הבחנתי כלל בקיומה חושף יצור עליז ושמנמן ששכב על גבו ופלט להבות אש קטנות לחלל ששימש ככל הנראה כתנור. היצור חסר הרגליים התהפך על ביטנו מחייך חיוך גדול וחסר שיניים והזקן ליטף אותו בחיבה. דג שמנמן ועסיסי הופיע בידו של הזקן והושלך לעבר להבה גדולה שפרצה מגרונו של היצור פוגשת את הדג במעופו והוא נבלע בשלמותו משאיר באוויר ניחוח שרוף. הדלת ניסגרה וחום הולך וגובר התפשט ומילא את החדר.
"שב" אמר
To be continued תגובות
צביקה הורוביץ
/
תוכן כתיבה מרתק...שליטה מוחלטת בעברית... מאוד מושך להמשך קריאה....
/
17/01/2021 13:58
גלי צבי-ויס
/
פרשנות
/
17/01/2021 15:37
אדם אמיר-לב
/
בחמלת השמש
/
17/01/2021 18:49
Rishi Jain
/
👍
/
19/02/2021 14:37
התחברותתגובתך נשמרה |