נוטים לנפול

שְׂמֹאל יְמִין שְׂמֹאל,
לָבָן וְכַחוֹל,
רַק אֲנִי יָכוֹל
לַעֲשׂוֹת פֹּה אֶת הַכֹּל.

אֲנִי בְּכַלְכָּלָה
רִאשׁוֹן בְּמַעֲלָה,
לִי יֵשׁ רָמָה
יוֹתֵר טוֹב מִכַּמָּה.

אֲנִי רֹאשׁ עִיר,
כָּל אִישׁ אוֹתִי מַכִּיר.
עוֹקֵר הָרִים אָנוֹכִי
וּמְנַפֵּץ כָּל קִיר.

אֲנִי הָיִיתִי פַּעַם,
הֵקַמְתִּי אֶרֶץ, עִיר.
לַצְּנִיעוּת הָיָה אָז טַעַם
וְהַיּוֹם מִצְרָךְ נָדִיר.

וְיֵשׁ תִּקְוָה חֲדָשָׁה
כְּמוֹ הַנְּסִיכָה וְהָעֲדָשָׁה
לְמִפְלֶגֶת הַשִּׁלְטוֹן
הַתְּקוּעָה לָהּ עַל שִׂרְטוֹן.

הַלֹּא יִשְׂרָאֵל בֵּיתֵנוּ
הָיְתָה מֵאָז וּמֵעוֹלָם.
מִתְנַגְּדִים תָּמִיד אֲנַחְנוּ
לְכָל הַחֲרֵדִים כֻּלָּם.

מִיהוּ הַהוֹלֵךְ בּתֶלֶם,
מָה יִצְמַח בֵּין הַטְּרָשִׁים,
כָּל שָׁתִיל יִהְיֶה בְּהֶלֶם
לֹא יַצְמִיחַ שָׁרָשִׁים.

כָּל אֶחָד בְּתוֹךְ עַצְמוֹ
וְלֹא רוֹאֶה מְאוּמָה
כִּי אֵין בִּלְתּוֹ וְאֵין אַחֵר,
וְרַק נִתְהֶה עַל שׁוּם-מָה.

כִּי אֵגוֹ הוּא מַכָּה
שֶׁלֹּא תִּתֵּן מָנוֹחַ
עַד אֲשֶׁר נִפֹּל תַּחְתֵּנוּ,
חַסְרֵי תְּבוּנָה וּמֹחַ.
© יוסי (יוסה) שמואלי