זריחת הירח

היא חיכתה לי על יד הירח,
טהורה כמלאך ושופעת שמחה.
באור עיניה ובחיוכה הזורח,
הציעה לי בבושה חלק מהשמיכה.

היא רמזה לי בקריצה לבוא ולהצטרף,
כאן, איתה מתחת, יחד להצטופף,
להביט בשלמות מראה השמיים,
לספור אלפי כוכבים ולאחוז בידיים.

העיניים נצצו וגברו על לבן הירח,
יללות תנים חרשו את השדה המואר.
שמץ קטן של אכזבה אורז מזוודה ובורח,
ומפנה את מקומו לקסם האהבה שנשאר.

הכוכבים החלו במופע, ואנחנו הקהל,
אחד אחרי השני נופל ואת משאלה מבקשת.
כבר לא קר לנו יותר, אפשר להישאר כאן לעד,
לצייר לנו שמיים ולצפות יחד בתקווה שמתממשת.

הלילה החל לשקוע, הירח תפס לו תנומה,
וגם את. לאט לאט. את העיניים סוגרת.
היד מתאחה, משלימה ונוטשת את מקומה,
בורחת במהירות לפני שאת מתעוררת.

חיכיתי לך יותר מדי זמן, ליד הירח,
במקום הכי מושלם לעלות הזריחה...