הֲגִיגִים מְחֻיָּכִים

הֲגִיגִים מְחֻיָּכִים

מְבַצְבְּצִים כְּשֶׁרֹגַע עוֹטֵף אוֹתִי

מוּל שֶׁפַע גְּוָנֵי הַיָּרֹק  

הַנִּשְׁקָף בִּנְסִיעָה מִבַּעַד לַחַלּוֹן.

הַיָּרֹק הַנִּפְלָא שֶׁזְּמַנּוֹ

כֹּה קָצוּב בְּאַרְצֵנוּ.

חָשַׁבְתִּי כַּמָּה טוֹב

לִהְיוֹת בְּנֵי חוֹרִין.

לוּ יִפָּתְחוּ לָנוּ תָּמִיד חֹורִים

כְּדֵי לָצֵאת לְחָפְשִׁי

מִמְּצִיאוּת שֶׁנִּרְאֵית לְעִתִּים

אֲטוּמָה וּסְתוּמָה לְלֹא פֵּשֶׁר.

וּכְמוֹ בְּצַלְאֵל בֵּן אוּרִי בֵּן חוּר,

הָאָמָּן הַגָּדוֹל שֶׁל

מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת הַמִּשְׁכָּן,

נוּכַל גַּם אֲנַחְנוּ

לְחוּשׁ עַצְמֵנוּ בְּצֵל-אֵל,

וּלְהַרְגִּישׁ אֶת יְמִינוֹ מְחַבֶּקֶת

וְאֶת שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשֵׁנוּ

בְּאַהֲבָה לְעוֹלְמֵי עוֹלֵמַיָּא.