משברים ויצירה

תהליך היצירה לטעמי, בדרך כלל לא נולד כיש מאין. הוא תוצאה של דברים שעברנו בחיים, אם טובים ואם רעים. במאמר זה אתמקד בהתפתחות היצירה כתוצאה ממשבר שעברנו בחיים.

ניתן לחלק את תהליך היצירה אצל מי שעבר משבר, לכמה שלבים:

השלב הראשון הוא שלב ההכרה. בשלב זה ברור לנו שעברנו משבר קשה, ומתעורר בנו צורך עז להוציא דברים החוצה ולו רק בגלל התראפיה שבנושא. הגוף מעבד את מה שעברנו והנפש רוצה להוציא את הדברים החוצה. אחת הדרכים המבורכות הקיימות היא באמצעות היצירה. יצירה יכולה להיות מכל סוג שהוא. החל בפיסול, ממשיך בציור, עיצוב תכשיטים, שירה, ביצוע עבודות נגרות וגם כתיבה. יש מי שאומר שהיוצרים הטובים ביותר הם אלה שיצירתם התפתחה ממשבר שעברו, אני מסכים עם תפישה זו. במאמר זה אתמקד בעיקר בתחום הכתיבה שהוא התחום הקרוב לליבי.

שלב ההכרה מתאפיין בכך שהכתיבה מאד אימפולסיבית ואסוציאטיבית. כותבים כל מה שעובר לנו בראש, לאו דווקא באופן מסודר וכרונולוגי ובעיקר למטרת הוצאת הכאב והתחושות הקשות החוצה. יש לכתיבה כוחות ריפוי אדירים וכל מי שעוסק בתחום יכול להעיד שכתיבה עושה לו דברים נפלאים. לעיתים הכתיבה בשלב זה ובאחרים גורמת לכאב כתוצאה מהצורך להיזכר במאורעות כואבים וקשים ומצורך להעלותם על הנייר. כאב זה מוביל לקאטרזיס (זיכוך) הנפש, בו הנפש נרפאת באמצעות הוצאת הרעלים שהצטברו בנשמה. הכתיבה יכולה להוות כתחליף נוח ויעיל לצורך פריקת מתחים ולחצים מיותרים המעיקים לנו על הנשמה ביום יום. לטעמי היא גם יכולה להיות תחליף לאוזן קשבת חיה ונושמת בתנאי שנעשה בה שימוש ונראה את היצירה המוגמרת למישהו שיוכל להגיב בפנינו עליה. ניתן לעשות זאת בפניי אדם המוכר לנו באמצעות הפנייתו לתוצר המוגמר, או לחילופין לשמוע דעתם של אנשים זרים לנו באמצעות פורומים שונים לכתיבה באינטרנט ומחוצה לו.

השלב הבא שקיים לדעתי הוא שלב ההפנמה. בשלב זה הנפש כבר הצליחה לעבד את המשבר שעברנו, אך עדיין מתאפיין בכתיבה אימפולסיבית, אם כי פחות אסוציאטיבית. החומר שעולה על הנייר מסודר ומאורגן יותר. אנחנו כותבים על המשבר שלנו פחות ופחות ככל שמתקדמים בשלבים ומשתמשים בחומרים שלנו יותר ויותר על מנת להביע רגשות נסתרים.

השלב הבא בהתפתחות היצירתית שלנו, הוא שלב ההבנה. בשלב זה הכתיבה הופכת להיות מעט יותר יצירתית, אנחנו מבינים שהדרך שלנו להביע דברים קרובים לליבנו היא באמצעות כתיבה. היא הופכת ליותר משוכללת ומוטעמת לצרכינו ואט אט אנחנו מתנתקים מהמקור (המשבר) שהביא אותנו לכדיי כתיבה.

השלב האחרון שקיים לדעתי ביצירתיות שכתוצאה ממשבר, הוא שלב המעוף. זו הדרגה הגבוהה ביותר אליה הגענו. הנפש חגה בחופשיות באוויר ומאפשרת לנו ליצור דברים חדשים ויצירתיים באופן שכמעט ולא נדע מה הקשר בין מה שנוצר לבין המשברים שעברנו. רק חדי הבחנה יוכלו לזהות את החומרים מהם עשויות היצירות שלנו. זה גם השלב בו אנחנו חופשיים גם לכתוב על נושאים חדשים שהיו זרים לנו בשלבים הקודמים, ונוכל לבטא בהם את עצמנו בחופשיות ובנינוחות.

כמובן שאין הכרח לעבור את כל השלבים שהזכרתי. יש כאלה ש"יתקעו" באחד הקודמים שהזכרתי למשך תקופה ארוכה או לפעמים למשך כל ימי חייהם. כל עוד נפשם לא נרפאה מהמשבר שעברו, ולא השתחררה מן הכאב העצום ההתחלתי שאפף אותם, ימשיכו ויישארו באותו שלב.

לדעתי התהליך שהצגתי כאן, קיים ונכון כמעט לכל תחום יצירתי וקיים לכל משבר אותו אנחנו עוברים בחיים, אם זה פטירה של אדם קרוב, גירושים, פציעה פיזית או פציעה נפשית, התהליך דומה לכל אחד מהמשברים, לא משנה מה עברנו והתהליך הוא אותו תהליך.