נוצה לבנה

נוצה לבנבנה שטה בנהר

ההולך ומתהווה, שקוף מים.

זרימה חלשה, תנועה איטית,

אינה מסתנכרנת עם המהלך שלה.

צב ים מהודר מראה, קרב אליה,

שט לו בשקיקה בזרם החלש,

כאומר לה: האטי! השתלבי בזרימה.

כמה נעים עשות הכל לאט, באורך רוח.

הנוצה, הראשונה שהגיעה לנהר,

רמזה לצב הים להמשיך לצלול במימיו.

ואני והמהלך שלי, אינם קשורים,

לשלווה הפסטוראלית,

ממשיכה לשוט כנגד הזרם,

אשר יוביל אותי לאנשהו,

למקום מנוכר, בלתי נודע,

כי לא תהיה שם.