"כְּשֶׁעֲלֵי גֶּפֶן הָפְכוּ חֲלוּדָה"

הָאִמָּהוֹת הַתְּאוֹמוֹת שֶׁלָּנוּ

הָיוּ אָז בְּחַיִּים, גַּם  הָאָבוֹת.

וְיַחַד עִמָּם , אַרְבַּעְתֵּנוּ הַיְּלָדִים

נָסַעְנוּ לְטִיּוּל.

לְעִתִּים רְחוֹקוֹת הִתְרָאֵינוּ.

הָאִמָּהוֹת הַתְּאוֹמוֹת

הִצְטַעֲרוּ כָּל חַיֵּיהֶן

עַל הַמֶּרְחָק בֵּינֵיהֶן.

טֶלֶפוֹן לֹא הָיָה

גַּם לֹא מְכוֹנִית 

וְהֵן - כְּמוֹ נְשָׁמָה אַחַת

מְחֻלֶּקֶת לִשְׁתַּיִם,

הָיוּ כּוֹתְבוֹת אַחַת לַשְּׁנִיָּה

פַּעַם בִּשְׁבוּעַ - גְּלוּיָה.

הִשִּׁיר שֶׁשָּׁרוּ יַחַד בַּטִּיּוּל -

אִמִּי בְּקוֹלָהּ הַגָּבוֹהַּ

וְדוֹדָתִי בְּקוֹלָהּ הַנָּמוּךְ,

מְלַוֶּה אוֹתִי שָׁנִים.

הַמִּלִּים בְּשָׂפָה זָרָה

הַלַּחַן מִתְנַגֵּן וְהַרְמוֹנִי

וְנָסוּךְ בּוֹ עֶצֶב מָתוֹק -

גַּעְגּוּעַ. כְּמִיהָה לְקִרְבָה.

שׁוֹנוֹת הָיוּ בְּמֶזֶג.

הָאַחַת עֲצוּבָה מְעַט וּשְׁקֵטָה

הַשְּׁנִיָּה שְׂמֵחָה יוֹתֵר וְחַיְכָנִית.

חוֹתָם שְׁתֵּיהֶן עַז בְּתוֹכִי.

לְאַחַר שֶׁאִמָּא נִפְטְרָה

דּוֹדָתִי סִפְרָהּ שֶׁהֵן נִפְגָּשׁוֹת,

מְפַטְפְּטוֹת וְצוֹחֲקוֹת יַחַד.

הִיא תִּרְגְּמָה לִי אַז

אֶת מִלּוֹת הִשִּׁיר.

חַמֵּשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה  אַחֲרֵי כֵן

הִצְטָרְפָה הַדּוֹדָהִ לַאֲחוֹתָהּ.

אָז מִי יָשִׁיר לִי עַכְשָׁו

אֶת הַשִּׁיר הָאָהוּב? 

"אָשִׁיר אוֹתוֹ בְּכֹחַ   * (נעמי שמר)    

אָשִׁיר אוֹתוֹ בִּכְאֵב"  

פַּעַם בְּסוֹפְּרָן 

וּפַעַם בְּאַלְט.

זֵכֶר לְנִשְׁמָתָן.